לו ד

רק שנתלבש בקטנות דעת התינוק, וכך הוא המשכת ה"ח דאבא שבחי' ח"ע הוא למעלה מההשגה ונמשך ומתלבש בנש"י להיות ביטול הנפש כו' וזהו ענין אבא יסד ברתא. [וע' בזהר ח"א קי"ב א' ובפ' אמור ק' ע"ב מענין בת אבי שמבואר מזה דהמשכת הנשמות מבחי' מל' הוא כשמקבלת מבחי' אבא דוקא]. ושעורה שהיא בחיצוניות המל' נת' לעיל וית' עוד לקמן. ומה שכתוב בזהר אשר בשבטים לא היו ב' אותיות ח"ט הנ"ל היינו כי באמת ב' אותיות ח"ט הם מגבורות והשבטים היו גבוהים מהם רק אחר שנצטרף ה' לשני אותיות הנ"ל היינו ה"ח דאבא אז נמתקים ב' אותיות ח"ט הנ"ל ונק' חטה. [ועמ"ש במ"א דהחילוק בין חמץ למצה זהו בין ח' לה"א]. וז"ש בזהר כברתא דמתחטא לקמי אבוה ועביד לה רעותא ר"ל שעושה לה אביה חסד דהיינו המשכת ה"ח דאבא להמתיק אותיות ח"ט הנ"ל וזהו דמתחטא כו' [ע"ד והייתי אני ובני שלמה חטאים וזהו וחטאך בצדקה פרוק כי הצדקה ממשיך ה"ח במל']. והנה חטה הנ"ל הוא בבחי' מל' רק שהוא בפנימי' דמל' גבורות ממותקות מה"ח. ולכן אדם הראשון אשר נשמתו היה מאילנא דחיי היה גבוה מזה דהיינו שהוא מז"א שנק' אילנא דחיי. ולכן חטא דאדה"ר עץ הדעת חטה היתה כי חטה היה מדרגה שלמטה ממנו בחי' מלכות דאצי' שנק' עץ הדעת לגבי ז"א כו'. [והפי' כי חטה היינו מה שהדעת נשפל ונמשך למטה בקטנות וכענין מ"ש במ"א ע"פ בשברי לכם מטה לחם כו' וזה שייך בבחי' מל' ששם בירור בחי' חט ע"י ה"ח משא"כ בז"א שהוא למעלה מבחי' זו. אך לכאורה צ"ל הרי הנשמות נולדים ע"י זיווג זו"נ דאצי' וא"כ יש בכל נשמה מחלק האם שהיא בחי' מל' והיינו בחי' חטה. וא"כ מדוע נק' זה חטא על אדה"ר שאכל חטה. אך התירוץ ע"פ מ"ש בזהר תרומה דקס"ז ע"ב אדם קדמאה אתצייר ואתגליף בלא נוקבא כו' ע"ש, דלכאורה הפי' דכמו שבגשמיות לא היה ילוד אשה כ"א יציר כפיו של הקב"ה כך ג"כ נשמתו שרשה למעלה מבחי' יחוד זו"נ דאצילות. וא"כ לא היה בו מבחי' עה"ד ומבחי' חטה כ"א למעלה מבחי' זו היינו ח"ע כמו שהיא בעצמותה, ולכן היה חטא מה שאכל מבחי' חטה כו' משא"כ כל הנשמות שאחריו כמו שנולדו למטה ע"י דכר ונוק'. כך שרש נשמתם מזיווג זו"נ. לכן שייך בהם בחי' חטה מאכל אדם כו' מצד שרשם מבחי' פנימי' דמל'. ומצד שרשם מז"א לא היה בשבטים אותיות ח"ט כו'. אמנם בזהר ס"פ אמור דף ק"ד סע"א כ' ואדם מדכר ונוק' נפיק ופי' הרמ"ז שנשמת אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה נמשכה ג"כ מזיווג זו"נ דאצילות רק שהוא בהיכלות דאו"א כו' ע"ש. וע' ברע"מ פ' קדושים דפ"ג סע"א ומ"ש עליו בספר הגלגולים פרק י"ח ובלק"ת ס"פ בראשית. ולפ"ז הפי' בזהר תרומה הנ"ל הוא באופן אחר וע' מק"מ שם. וא"כ לכאורה הדרא קושיא לדוכתה. אך באמת לק"מ דהנה מבואר בזהר בראשית דל"ז סע"א ע"פ לא ידון רוחי באדם לעולם. ר' אחא אמר בההוא זמנא הוה ההוא נהרא דנגיד ונפיק אפיק רוחא מאילנא דחיי ואריק באילנא דשריא ביה מותא ואתמשכן רוחין בגווייהו דבני נשא יומין סגיאין. עד דסלקו בישין כו' כדין אסתלק רוחא עילאה מההוא אילנא בשעתא דפרחו נשמתין בבני נשא כו' וע"ש במק"מ שמתחלה היה עיקר הנשמה מז"א וקצת מהמל'. וגם מז"א היינו מה שנמשך לו מא"א ע"י אימא עילאה ולכך היו חיים הרבה כי אריכו דיומין אינון מאריך. ואחר שחטאו היה בהפך טיפת הנוק' מרובה על הדכורא והיא נק' אילנא דמותא לכך לא היו מאריכים ימים עכ"ד ועיין בזהר ר"פ בשלח דמ"ד סע"ב. וכיון שכן שאפילו בבני אדם ואחר חטא עה"ד עכ"ז היה אז עיקר הנשמה מז"א ומלמעלה מעלה כו'. כ"ש וק"ו באדה"ר עצמו שהיה יציר כפיו וקודם חטא עה"ד שהיה עיקר הנשמה שמלמעלה מעלה מרובה על טיפת