לז א

הנוק' וכמ"ש בספר הגלגולים פי"ט שהיה לו נר"נ דאצי' וגם נשמה לנשמה דאצי' ולכן נק' זה חטא על אדה"ר מה שירד בבחי' חטה. ועמ"ש מזה עוד בביאור ענין קי"ס ד"ה הנה ים סוף]. ושעורה הוא בחי' חיצוניות שבמל' שהוא להחיות כל פרטי התחלקות נבראים מלאכים שהוא ע"י ה"ג. ושרשן מה"ג דאימא [כי בינה מקננא בכורסייא עולם הבריאה וכן בחי' חיצוניות שבמל' שמתלבש בבי"ע מקור קבלתה מה"ג דאימא] והוא כמו עד"מ הדבור באדם נמשך ע"י ה' מוצאות אחה"ע מהגרון כו' כי הקול הוא פשוט ונתצמצם ומתחלק בכ"ב אותיות ע"י ה"ג ומקור המחלקן הוא המחשבה כמ"כ כל פרטי התחלקות צירופי אותיות דבר ה' בחי' מל' הוא ע"י ה"ג ושרשן מה"ג דאימא בחי' מחשבה וזהו ענין שעורה וכמש"ל ומשם ג"כ שרש נה"ב ששרשה מי"ב בקר אבל הנה"א שרשה מפנימי' המל' ומז"א עצמו וכמ"ש בזהר ויחי דף רמ"ה, וזהו שבחי' מל' נק' לפעמים בהמה כנ"ל ולפעמים נק' אדם שכשהיא באצי' נק' אדם וכשיורדת בבריאה נק' בהמה וכמ"ש ורוח הבהמה היורדת היא למטה כו' והיינו ב' בחי' הנ"ל חיצונית המל' ופנימי' המל'. וענין ספי' העומר שהוא בירור נפש הבהמית זהו תיקון ועליית בחי' שבמל' הנק' בהמה ועי"ז אח"כ בחג השבועות נעשי' בבחי' אדם שמתעלה באצילות בפנימי' המל'. וזהו ענין והקרבתם מנחה חדשה כו' והמ"ד שנמשך עי"ז זהו ענין מתן תורה כו' שהיא המשכת כתר וחכמה באותיות דבחי' חטה והוא כענין יחוד וחיבור הטוב דעה"ד והתכללותו בעץ החיים למהוי אחד באחד (ועיין בזהר פ' אמור דף צ"ו ע"א ועיין מ"ש בביאור ע"פ קול דודי כו'):

והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה לפני הוי' על שני כבשים כו'. ואיתא בגמרא שהלחם מלמעלה כו' שמניף הכבשים עם הלחם ביחד. ולהבין ענין זה והתחברות זו להיות הכבשים עם הלחם בתנופה. הנה נודע כי תכלית כל הבריאה להיות היש בטל לאין. ובכל עולם נמשך ביטול היש לפי מדרגתו. והנה עיקר הביטול הוא להיות בטל ונכלל ממש באור א"ס ב"ה ומיוחד בו ביחוד גמור ואמיתי בתכלית היחוד כהתאחדות אברי הגוף בנפש החיונית השורה ומתלבש בתוכם שאין להם חיות אחר מבלעדי חיות הנפש ולכן האברים נשמעים לרצון הנפש בביטול והתאחדות גמור וכך תהיינה כחות נפש החיונית בטלות ונכללות ממש באור א"ס ב"ה השורה ומקיף על נפשו. ועמ"ש ע"פ והקרבתם עולה אשה. אך הנה בטבע האדם בתולדתו אין כמו ביטול זה ודוגמתו אינו נמצא בגשמיות כלל לבטל רצונו מפני רצון אחרים בבחי' ביטול זה כאלו אין לו רצון אחר כלל אלא טבע זו היא בבהמה שהן בטלות ברצון המנהיגם ולכל אשר יחפוץ יטה אותם ואינם משנות את תפקידם והיינו מפני כי שרשן ויסודתן בהררי קדש. היא מדרגות עליונות באור א"ס ב"ה ושם הן בבחי' ביטול באור א"ס ממש (ועמ"ש ע"פ ויאכילך את המן בענין בהמה רבה שלמעלה מאדם) אלא שנפלו למטה מטה ממדרגת האדם ונמשך בחי' ביטול למטה תח"י האדם. וזהו ענין הקרבנות שהיו מקריבין הבהמה ע"ג המזבח ועולה חיותה במקורה ושרשה שהוא בחי' ביטול ממש באור א"ס ב"ה והקרבנות היו מן הבקר ומן הצאן מכל הבהמה ולא מן החיות שבבהמה יש בה ביטול יותר מן החיה. וכן מכל הבהמה נבחרו כבשים עפ"י הרוב שנמשך בהם בחי' הביטול יותר. כי הבקר פני שור מהשמאל בחי' גבורות. וגם שור מנגח בקרנו ועזים הם ג"כ בחי' גבורות. אבל הכבשים הם בבחי' רחמים והכשבים הפריד יעקב שכבשים הם בבחי' מדותיו של יעקב בחי' רחמים. כי הכבשים יש להם קול רחמנות שמעורר רחמים והיינו לפי שמקורם ושרשם הוא ממדרגה עליונה יותר