לט ב

והשין הקודם לבי"ת היינו חג"ת דאריך המדות שבכתר. שמהם נמשך הבי"ת היינו או"א תרין ריעין שמלבישים לחג"ת דא"א כנ"ל. והנה לכאורה הרי יש ג' מוחין היינו חב"ד ולמה נזכר רק בי"ת שהם רק חו"ב. אמנם הענין הוא כמ"ש בס"י עשר ולא אחד עשר הגם שעם הדעת הם י"א אך כשהכתר נמנה אין הדעת נמנה כי הדעת אינו נחשב לספי' בפ"ע רק הוא בחי' ממוצע ליחד ולחבר חו"ב וכמ"כ דעת המתפשט במדות הוא המקשר השכל במדות ואינו נחשב בחי' בפ"ע והוא פנימית המדות וחיותן כו' וכ"ז הוא ענין כשב השי"ן קודם לבי"ת. אמנם אח"כ נמשך מחו"ב למטה חג"ת דז"א ואז נק' כבש הבי"ת קודם לשי"ן. כי השין היינו חג"ת דז"א שהם מקבלים ונמשכים מחו"ב בחי' בית כנ"ל (וזהו ענין המדות הנמשכים מהשכל משא"כ שין דכשב היינו המדות עליונות שלמעלה מהשכל וכנודע מענין טורי חשוכא וטורי נהורא ועמ"ש ע"פ שניך כעדר הרחלים כו' ועמ"ש בביאור ע"פ מים רבים כו' אם יתן איש מענין ב' בחי' מדות הנ"ל ועמ"ש בד"ה להבין ביאור ענין האבות הן הן המרכבה בענין ז"א בעתיקא אחיד ותליא ועמ"ש מזה בביאור ע"פ שימני כחותם) וזהו נעשה ונמשך על ידי יעקב אשר הוא בריח התיכון קו האמצעי שממשיך מכתרוחכמה בז"א וכמ"ש בזהר תרומה דקע"ה ע"ב. וזהו והכשבים הפריד יעקב היינו מה שהיה שי"ן קודם לבי"ת היינו כמו שהיה קודם השפעת חו"ב למטה בז"א והיו חו"ב מקבלים מחג"ת דאריך. המשיך יעקב מבחי' זו גם לעולם הפירוד היינו שיומשך מחו"ב המוחין לחג"ת דז"א ויהי' כבש אשר השי"ן חג"ת דז"א יקבלו מחו"ב בי"ת המקבל מכ"ף כתר כו'. ופי' הפריד שמזה נמשך שיהי' שני בחי' לאה ורחל וע"ז נאמר את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני כו' ונק' זיווג יעקב ורחל. וכן עם לאה. וענין המשכה זו היינו שיומשך הביטול העליון גם למטה בעולם הפירוד וזהו והכשבים הפריד כו' והיינו ע"י שנעשה בחי' כבש שנמשך הארת הכתר ומוחין דאו"א בחג"ת דז"א ומז"א לרחל מקור דבי"ע כנ"ל. ואמנם ענין הנפת שני הכבשים בשבועות היינו לשרשן ומקורן לבחי' כשבים היינו שבחי' כבש שהשי"ן למטה מן הבי"ת יתעלה לשרשו ומקורו בחי' כשב שהשי"ן לפני הבי"ת. דהיינו שיתעלה ז"א לשרשו ומקורו חג"ת דאריך שלמעלה מחו"ב וזהו והניף הכהן אותם כו' לפני הוי' למעלה מהחכמה כו'. והנה כשהשי"ן למטה מהבי"ת נצרך להמתיק דיני לאה ורחל שלא יהי' יניקת החיצונים מבחי' השי"ן ח"ו דהינו מהמדות וכנזכר בזהר ר"פ בראשית גבי עאלת אות שי"ן כו' אמר לה יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת אבל הואיל ואתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון ואז נק' שקר ע"ש והיינו ענין יניקת החיצונים מהמדות עליונות דאות שי"ן וע' בזהר הרקיע שם. (וע' בזהר פ' מקץ דר"ד א'. ובפ' תרומה דקמ"ח ב'. וע' בפע"ח בכוונת קבלת שבת). ולכן מקריבין התמיד בבחי' התעוררות רחמים שלא יומשך האור רק בקדושה כו':

אמנם כשמניפין בחי' כבש לשרשו בחי' חג"ת דאריך שנק' כשב שם אין שום שליטה ויניקה כלל לחיצונים (וי"ל רמז לזה בכתוב ממ"ש בפ' אמור שור או כשב כו' ואח"כ נאמר והניף אותם כו' היינו שהתנופה לבחי' כשב שהשי"ן קודם לבי"ת כו'. והנה י"ל כבש התנהגות השי"ן מדות ע"י המוחין והוא ע"ד רך כקנה עולם התיקון אכן כשב השי"ן קודם לבי"ת המדות שלמעלה מהשכל והם בבחי' תוקף המדות ואעפ"כ תיקון והתכללות וכענין עקודים בכלי אחד כו' וכנז' לעיל):

ו אך הנה תנופת שני הכבשים היו עם שתי הלחם דוקא ואיתא במשנה (פ"ה דמנחות) נותן שתי הלחם ע"ג שני הכבשים כו'. ולהבין מדוע הי' הלחם מלמעלה הרי מדרגת חי נכבד במעלה מצומח אך