מג א

היינו בחי' גילוי עצמות אור א"ס הסכ"ע הוא בחי' אין שממנו תמצא החכמה עילאה. וזהו בחי' ומדרגת שבת עילאה והוא מ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא שהחכמה נקרא בריאה כנ"ל. והנה חיות והתהוות החכמה הוא רק מבחי' שמו וזיו בלבד וכמבואר למעלה בפי' בורא קדושים ישתבח שמך כו' ושמו בגימ' רצון. אבל עצמותו ית' הנק' בעל הרצון ונקרא מאור פי' מקור האור הוא למעלה מעלה מהיות מקור לחכמה ובשבת יש בחי' עליות העולמות כ"כ עד שהחכמה עולה ונכלל במאצילה הסכ"ע וזהו בחינת שבת עילאה. ובחי' ביטול זה זהו ענין כתר שהוא לשון שתיקה כתר לי זעיר (באיוב רסי' ל"ו), דפירושו המתן לי מעט ודום שהוא ענין שתיקה. והוא ענין סייג לחכמה שתיקה. סייג הוא גדר ומקיף שלמעלה מהחכמה הוא השתיקה והביטול וכענין משתאה לה מחריש. וכמ"ש במ"א בענין כבד פה וכבד לשון דמשה כו', וזשארז"ל בירו' כתיב שבת לה' אלקיך שבות כה' מה הוא שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר אר"ח בדוחק התירו שאילת שלום בשבת:

קיצור. (וזהו ענין שתי שבתות כהלכתן. כי שבת העלייה מבחי' ממכ"ע בסוכ"ע ועי"ז נמשך בחי' הביטול. ויש בזה שני בחי'. שבת תתאה הוא ענין ביטול היש לאין בבחי' חכמה כח מה. ושבת עילאה בחי' שלמעלה מהחכמה):

ה וזהו את שבתותי תשמרו. פי' שבתותי היינו בחי' שבת תתאה שהוא ביטול היש לאין, ושבת עילאה שהוא ביטול האמיתי שב' שבתות אלו ישנן בכל שבת כנ"ל (וע' מענין את שבתותי תשמרו בזח"א ה' ב' ח"ג פב"א. ת"ז ריש תקון כ"ד). ופי' תשמרו שבאמת שבת הוא בחי' מתנה שנותנים אותה לנו מה' רק שאנו צריכים לשמור שלא יפסידו אותה ח"ו ע"י איזה קלקול וגרמא בנזקין המונע גילוי זה כמו אפילו דברים שאדם דש בעקביו שקר וגסות, וכמ"ש דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ובגסות אין אני והוא יכולים לדור בעולם א'. והנה הרבותא היא על שבת תתאה שהוא ביטול היש שגם זה אינו אלא בחי' תשמרו דהיינו שצ"ל שלא יהיה ביטול זה גופא בבחי' יש שהוא ביטל עצמו ע"י כחו (וכמ"ש ופלגשו ושמה ראו מ"ה שעושה יש ודבר מהביטול והוא שרש השתלשלות והתהוות היש גשמי דסט"א כו'). אלא הכל מאת ה' כי הגם שהבחירה ניתנה בידי האדם עכ"ז אלמלא עוזרו אין יכול לו וגם ארז"ל היה בעיניך כרשע כו' (וכמ"ש הפי' בסש"ב פכ"ז). וזהו את שבתותי שב' השבתות הם שלי כו'. ומקדשי תיראו פי' מקדשי קאי על התורה כי המקדש שלמטה הוא מעשה ידי האדם שלמה המלך בנה אותו, אבל התורה היא מקדשו של הקב"ה ממש וכמארז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה (ועיין בסש"ב פנ"ב שהתלמוד והמשנה נמשכים מהיכל קה"ק דבריאה יצירה כו' נמצא ד' אמות של הלכה הם בחי' מקדשי ממש. ועיין בע"ח שער כסה"כ פ"ה דשרש היכל קדה"ק שרשו מאד נעלה. ועמ"ש בביאור ע"פ שבת שבתון בשם זהר הרקיע פ' בראשית). והענין כי התורה הוא המשכת אלקות בבחי' פנימית כמו שבהמ"ק היה גילוי השכינה והוא בחי' ממכ"ע. ושבת הוא העליות בבחי' סכ"ע. ולכן אמר עם היות דשבתותי תשמרו שהוא עליות בבחי' סכ"ע, עכ"ז ומקדשי תיראו אני הוי' פי' אני הוא עצמותו ית' הוא ממש הוי' שהוא מה שנמשך להיות ממכ"ע ביו"ד נברא העוה"ב כו' וכולא חד. וזהו אורייתא מחכמה נפקת פי' נפקת היינו התגלותה היא מחכמה אבל מקור חוצבה הוא למעלה מן החכמה כי התורה היא פי' וביאור המצות שהם רצון העליון תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן גימ' תר"ך כתר, והנה* גבי מקדשי נאמר תיראו (ועיין מזה ברבות בשיר