מג ב

השירים בפסוק כמגדל דוד ובסדר בשלח פכ"ט ע"פ נורא אלקים ממקדשך. ובזבחים קט"ו ב' ובסדר ויצא ס"פ ס"ט ע"פ מה נורא המקום הזה ובזח"ב ע"ט א') והטעם כי לפי שבחי' מקדשי הוא ההמשכה בבחי' גילוי ואור פנימי לכך נמשך מזה היראה מצד הגילוי (ועמ"ש בד"ה וירא ישראל כו' וייראו העםכו' וב סש"ב ס"פ כ"ג):

ביאור הדברים ע"פ את שבתותי כו'. ענין תשמרו ותיראו יובן בהקדים ענין בחי' שם שארז"ל עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו לבד. כי הנה השמות הם המחברים האורות עם הכלים, פי' עד"מ שם האדם שבו ועל ידו הוא פונה לקוראי בשמו אבל כשהוא בפני עצמו אינו צריך לשמו כלל, נמצא ענין בחי' השם הוא שבו ועל ידו ממשיכים אותו שיהיה נמשך ומתגלה. כמו כן יובן למעלה ענין השמות הוא שהם המחברים האורות עם הכלים. (וע' מ"ש בד"ה בעצם היום הזה יצאו כל צבאות בפ' בא דשם נת' דשאר השמות מלבד שם הוי' הם בהכלים דע"ס. אך מבואר במ"א בשם הבעש"ט נ"ע דאין ר"ל שהשמות הן הכלים עצמן דהא הכלים הם המדות והשם קאי להבורא עצמו שהוא עצמו כביכול נק' אל וכמאמר אליו ולא למדותיו אלא מ"ש שהשמות הן בהכלים פי' שהם החיות וההארה מאור א"ס המלובש בהכלי ומחיה את הכלי כי הכלים יש בהן חיות מאור א"ס מלבד האור המלובש בהם. וזהו ענין שאר השמות שאינן נמחקין אמנם שם הוי' הוא המשכת האור בהכלי שמחבר וממשיך האור בהכלי). והנה ענין השמות למעלה הם בחי' האותיות ע"ב ס"ג מילוי יודי"ן מילוי ההי"ן כו' והנה עד"מ למטה אף שהתהוות האותיות הוא מן השכל עכ"ז אין מהות האותיות מערך מהות השכל כלל שהשכל עצמו הוא מהות השכלה וההשכלה מעורר את המדות להיות מתאוה עד"מ למה שהשכל מורה שהוא טוב ונמצא שהמדות יש להם שייכות ממש להשכל ומתאחדים זע"ז אבל אין כן האותיות שהם רק לבושים להשכל. (וכמו הלבוש שאינו מתאחד כ"כ עם המלובש בו וכלבוש תחליפם ויחלופו אבל התאחדות המדות עם השכל הוא כמו התאחדות הגוף עם הנפש שהיו לאחדים ממש והיינו לפי שהאותיות הם בחי' דומם משא"כ המדות ועמ"ש בפ' בראשית ע"פ וייצר כו' ובד"ה בכ"ה בכסלו בפ' וישב גבי חומת בת ציון, ועמ"ש מענין לבוש וגוף בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו). דהיינו שמ"מ אי אפשר לתפוס את השכל רק ע"י אותיות והם בחי' לבושים הפנימים שגם המדות שבאדם אין מקבלים שפע השכל להיות נמשך במדה אלא ע"י האותיות שהרי מחשבה שחושב השכל הוא בחי' אותיות. (ועד"ז יובן ענין השמות למעלה כמו שם ע"ב דיודי"ן הוא המביא אור דחכמה שיתלבש בכלי החכמה כמו שהאותיות מחברים השכל והמדות עד"מ). והנה עפ"ז יובן מעט מ"ש בע"ח בענין הצמצום שהיה באור א"ס ונשאר מקום פנוי (כמ"ש בשער עגולים ויושר ענף ב') ואיתא באוצ"ח בתחלתו בהג"ה דמ"ש מקום פנוי וחלל הוא לאו דוקא כי נשאר שם רשימו מהאור, אבל לגבי הא"ס נק' חלל ובע"ח אינו מבואר ענין הרשימו רק בס פר עמק המלך ביאר זה שהוא בחינת אותיות רל"א שערים פנים ואחור כו' (וע' מזה ג"כ בזהר הרקיע בפ' בראשית על דט"ו ובמק"מ שם. ועמש"ל ע"פ אני ישנה ולבי ער. בענין האותיות שאלוני כו') והיינו שהצמצום היה שלא יהיה גילוי האור א"ס ע"י האותיות, וז"ש בע"ח שהאור נסתלק ופי' דאיך שייך נסתלק כי אינו בגדר מקום, ועוד דהלא את השמים ואת הארץ אני מלא כתיב אלא דר"ל שהוא בבחי' העלם ואינו מתגלה ע"י האותיות ולא כמו קודם הצמצום שהיה נמשך ומתגלה האור ע"י האותיות רק האותיות לבד נשארים בלי גילוי האור