מד א

הביטול כי בבי"ע הם בחי' יש מי שאוהב מיכאל באהבה גבריאל ביראה זעות מחיל כסא כו'. אבל יש בחינה שלמעלה מאהוי "ר והיינו בחי' הביטול כי אברהם הוא בחי' אהבה אבל משה ונחנו מה היינו בחי' ביטול כבד פה ולכן משה מלגאו ויעקב מלבר. ומזה יובן למה ג"כ הבחינה מה שבכל יום יש הארת שבת הוא בחי' שמונה עשרה משום כי תפלת שמונה עשרה כריעות והשתחוואות זהו בחי' ביטול קול דממה דקה כו', (ולכן שמ"ע באצילות דהיינו ע"ד בחי' שבת) ועליות התומ"צ של כל היום הוא ע"י התפלה, הגם שהתורה היא למעלה מתפלה מ"מ להיותה נשפלה בקול גשמי לכן צריכה להתעלות על ידי התפלה עולת תמיד כו', וכ"ז נק' שבת תתאה וזהו בקבלת שבת שמוסיפים מחול על הקדש. ולכן ג"פ הבו כנגד ג' עולמות בי"ע עד השתחוו לה' בהדרת קדש הוא בחי' אצילות ולכן ר"ת קבלה. היינו קבלת שבת שהוא עליי' בי"ע באצילות (וגם קבלה היא באצי', ועיין במבוא שערים שער שלישי חלק שני ספט"ו בענין עלייה זו דבריאה כו' ע"ש). ויש בו מחלוקת הפוסקים אם הוא אסור במלאכה מדאורייתא. ואח"כ בכניסת ליל שבת ממש מתחיל עליות האצילות ערבית הוא עליית המל' חקל תפוחין כו'. ואח"כ ביום הוא עליות הז"א ואו"א עד שגם א"ק עולה עליי' עצומה במאציל העליון. שהרי גם א"ק הוא בריאה יש מאין (וכמו שבת תתאה הוא עליות בי"ע באצילות כך ג"כ שבת עילאה היינו עליות בי"ע דאצילות שהרי החכמה נק' אשר ברא בריאה יש מאין והחכמה מאין תמצא ועלייתה בבחי' כתר שהוא אצילות שבאצי'. וכך העליות עד רום המעלות עד שגם א"ק שנק' אדם דבריאה ועלייתו הוא באצילות היינו באור א"ס ב"ה כי בכללות העולמות שא"ק נק' בריאה יש מאין כו' הנה אצילות אינו אלא בחי' אור א"ס פי' הגילוי מא"ס ב"ה כי אצילות מלשון ויאצל שהוא הפרשת הארה כו' ועמ"ש מזה בביאור ע"פ אלה מסעי נמצא דרך כלל שבת הוא בחי' אצילות) וזהו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות, פי' אשר ברא היינו א"ק שנק' אדם דבריאה לעשות היינו אדם דאצילות שנק' אדם דעשייה שא"ק הוא מקור ושרש לאצילות כמש"ל וזהו בחינת שבת עילאה. ושבת תתאה הוא מ"ש וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. (והגם שאצילות נק' עשייה ושבת תתאה הוא רק עליות בי"ע. אך באמת גם ליל שבת שאז עליות המל' דאצילות הוא ג"כ שבת תתאה ולכן וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה זהו שבת תתאה כי המל' היא עשייה שבאצילות. ושבתא דיומא עליי' ז"א וחכמה כו' זהו התחלת שבת עילאה מכל מלאכתו אשר ברא שהוא בריאה דאצילות כנ"ל. ובזהר בראשית דף ה' ע"ב שבתותי דא שבת עילאה ושבת תתאה כו' את לאסגאה תחום שבת כו' י"ל שבת עילאה ותתא ה יום שבת וליל שבת ואת לאסגאה היינו מה שמוסיפים מחול על הקדש שהוא עליית בי"ע באצילות ובמק"מ שם פי' שבת עילאה ותתאה עתיק וז"א כו'):

ג והנה ביאור ענין שבת תתאה יובן ממצות שביעית שנק' שבת שבתון שיש בו ג"כ בחי' עליות אלא שאין העליות רק מבי"ע לאצילות ולכן נאמר ושבתה הארץ שאין שביתה בשביעית אלא למל' דאצילות שהוא מקור דבי"ע לבד ולכן לא נאסר רק עבודת הארץ. אבל מאצילות ולמעלה אין שום עליי' וכמ"ש בלק"ת בטעמי מצות פ' בהר. ומ"מ יש בו בחינה שאדם ובהמה שוין דהיינו לענין מצות ביעור בשביעית שהוא מצוה לבער פירות שביעית מן הבית כשכלה לחיה מן השדה שנאמר לך ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול כל זמן שחיה אוכלת מן השדה אתה אוכל ממה שבבית כלה לחיה מן השדה חייב לבער אותו המין מן הבית כו'.