מד ד

סתם. אבל יש בחי' בשבת שנק' שבת שבתון וזהו בחי' בינה וזהו דרך פרט באצי' עצמו. וכמ"כ יובן בכללות העולמות שיש בחי' בשבת שלגבי זה נק' א"ק למעלה מעליות דשבת ויש עוד בחי' שבת ששייך גם בא"ק וכמשנ"ת שבשבת נאמר ב' בחי' מכל מלאכתו אשר ברא ומכל מלאכתו אשר עשה. אשר בחי' השבת מכל מלאכתו אשר עשה אדם דאצי' שנק' עשייה וא"ק שכולל אבי"ע בהשוואה א' הוא למעלה מעליות זו דשבת, אבל בחי' שבת מכל מלאכתו אשר ברא לעשות זהו שייך גם בא"ק וכנ"ל (וע' בלק"ת פ' קדושים ע"פ את שבתותי ב' שבתות הדר העליון כו' והוא יסוד דא"ק שהוא פנימי' א"ק כמ"ש סד"ה למנצח על השמינית. אלמא דשבת עילאה זה שייך בפנימי' א"ק כו'. ועיין פע"ח בהקדמה לשער השבת פ"ד וכן עולין כולן עד א"ק. וע' בטעמי מצות פ' בהר בתחלתו עד המאציל העליון פי' אפילו אריך כו' כל הנאצלים כולן כו' וצ"ע בספר הגלגולים ספי"ז ועיין במב"ש ש"ג ח"ב ס"פ ט"ו)*:

ה ומקדשי תיראו. פי' מקדשי קאי על התורה כמארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה. והתורה היא בחינת א"פ ולכן נאמר ע"ז תיראו כי היראה נמשכת ע"י הגילוי מקרוב (וכמו וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק דהיינו כדי לנוח מעט מהיראה הגדולה שמקרוב, ובקי"ס ע"י הגילוי וירא ישראל כו' וייראו העם כו'). ובשבת שהוא אור מקיף נאמר תשמרו. ואומר הטעם אני הוי' פי' אני אותיות אין עצמות אור א"ס דלית מחשבה תפיסא בי' הוא הוי'. והוי' הוא האור הנמשך בא"פ כי יו"ד צמצום והוא בחי' חכמה שלהיות התהוות החכמה מא"ס ב"ה הוא ע"י צמצום שנשאר רשימו וכמש"ל. ואח"כ ה' בינה הרחבת השכל כו' והרי גם אור זה המאיר בבחי' א"פ הוא מאור א"ס (הוא בחי' הקו שהאור מעין המאור כמ"ש באג"ה ד"ה איהו וחיוהי) וכולא חד ולכן ומקדשי תיראו כו', (וע' בת"ז ריש תיקון כ"ד ועמ"ש מענין הצמצום דיו"ד ע"פ המאמר זח"ג אחרי דע"ט ע"ב הביאו עלי כפרה). ואפשר לומר שזהו ג"כ הסמיכות כבד את אביך ואת אמך לזכור את יום השבת וכן בפ' קדושים איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, והוא ע"ד ברע"מ פ' קדושים דפ"ב ע"א ודא איהו תורת ה' כו' ודא איהו כבוד דאבא ואימא כו' שתשב"כ נק' מוסר אביך ותשבע"פ נקרא תורת אמך והתורה היא א"פ ושבת א"מ וכולא חד וכנ"ל. ובפי' וענין שהתורה נק' מקדשי היינו כמ"ש בסש"ב פנ"ב שהתלמוד נמשך מהיכל קדשי קדשים דבריאה שבו מתלבש מל' דאצילות ולכן נק' א"פ בחי' אצי' הנמשך ומתלבש בבריאה אבל שבת בריאה עולה באצילות ממש ולכן נקרא א"מ ועד"ז ג"כ שבת עילאה ומ"מ כולא חד וכמ"ש בע"ח שער כסה"כ דהיכל ק"ק הוא כחב"ד דבריאה ונשמת היכל ק"ק הוא אורות המתנוצצים מכח"ב דאצילות כו' וכמ"ש במ"א. והנה עפ"ז י"ל בענין תקנת שבת שבמוסף שבת דאיתא בפע"ח שער השבת פ"כ שהוא מיוסד על סדר תשר"ק והוא הארת כ"ב אתוון המאירין במוחא עילאה מתתא לעילא בסוד מ"ש בזהר תי"ו רשים רשימו לעתיק יומין דלית דכוותי' ועמ"ש מזה בביאור האדרא מהאריז"ל בדף קכ"ח סע"ב גבי תי"ו רשים רשימו כו'. וע' עוד בענין האותיות בהרמ"ז ר"פ ויקרא בענין ופרחין גו אוירא שהוא ענין תוספת אור אל האותיות מאוירא דא"א כו'. ועד"ז י"ל גם כאן שזהו ענין תשר"ק שבמוסף בחי' תוספת אור אל האותיות שהם בזו"ן כי אתוון בינונין בז"א ואתוון זעירין במל', ועתה במוסף שבת נמשך להם תוספת אור מהכתר ולכן נמשך זה ע"י בחי' מל' דא"ק שנעשה ע"י וזהו תי"ו רשים רשימו כו'. ועמ"ש בביאור ע"פ והניף הכהן אותם על לחם הבכורים כו'. והנה לפמ"ש שבשבת יש עליי' עוד עד רום המעלות שגם א"ק