מו ב

חדשות) ולענין המשל יובן ממ"ש באגה"ק ע"פ ויעש דוד שם שמבטא אותיות והנקודות הוא למעלה מהשכל המושג ומובן אלא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת ולכן אין התינוק יכול לדבר אף שמבין הכל כו' ע"ש*. וע"פ כ"ז יובן איך שיש בנפש בחי' אותיות החקיקה ואותיות הכתיבה והיינו כמו שאותיות החקיקה הם חקוקים בגוף ועצם האבן ואין כאן דבר נוסף, כך הוא ענין צורת הכ"ב אותיות שמקורן הוא מקדמות השכל ורצון הנפש הרי הם למעלה ממהות מחשבה ואפי' ממהות שכל הגלוי כדפי' לעיל שהוא למעלה משכל המושג ומובן אלא משכל הנעלם וקדמות השכל. ור"ל כח השכל הכלול בעצם הנפש שם הוא מקור צורת כ"ב אותיות הנ"ל. וגילוי השכל המתגלה במוח האדם הוא רק איזה הארה נשפעת ונמשכת משכל הנעלם שבנפש וכלא חשיב לגבי שכל הנעלם שיכול להשכיל השכלות רבות מאד כי שכל הנעלם מיוחד בעצם הנפש ולמעלה מגילוי כחותיה במחשבה דו"מ ושם הם מקור צורת הכ"ב אותיות א"כ ה"ז כמו אותיות החקיקה שהן במהות הנפש ועצמותה ואין כאן דבר זר ומהות אחר. והן אמת שמהות ועצמות הנפש ממש הוא למעלה מעלה ממהות צורת האותיות כי

האותיות היא רק בחי' אחרונה שבה. אך מ"מ עכ"פ הוא בחי' אחרונה שבמהותה ועצמותה ממש ולא תוספת מהות אחר. וה"ז כמשל אותיות החקוקים בהאבן טוב שהאבן טוב מצד עצמו פשוט בתכלית ולמעלה מתמונת אותיות וכשחוקקים בו אותיות נחשך קצת העצם הפשוט אמנם מ"מ אין כאן מהות אחר. משא"כ כשנמשכים הכ"ב אותיות מהנפש במחשבה ודבור ומתלבשים בחומר וגוף אותיות הדבור שהוא בחי' הבל הלב (ואפי' המחשבה כו' כנ"ל) הרי ההבל הוא מהות גשמי ואינו ערוך למהות הנפש זהו כמשל אותיות הכתיבה שהן מדיו שהוא מהות זר מן הקלף שהקלף הוא לבן והדיו הוא שחור ומהות זר לגמרי רק שכותבין בו על הקלף ונעשה אות כו'. כך ההבל מלביש לבחי' צורת האותיות כדיו המלביש להקלף כו' ומ"מ היו לאחדים שהנפש היא המדברת ובלעדה אין אומר ואין דברים כמו שא"א להיות אותיות מדיו בלי קלף. וגם כל אות שאין גויל מקיף מד' רוחותיה פסול כמ"ש הענין ע"פ שימני כחותם יעו"ש:

ג והנה אחר שנתבאר ענין אותיות החקיקה ואותיות הכתיבה מהו ההפרש ביניהם במשל גשמי ונתבאר ג"כ כל זה ברוחניות באותיות הנפש. מעתה יובן כ"ז מעט מזעיר בנמשל למעלה בענין שורש הלוחות שהן בחי' חרות וחקיקה מהו מעלתן על תורה שבכתב בבחי' כתיבה. כי הנה ידוע ענין בחי' אותיות למעלה כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו שהן בחי' התגלות. כי אותיות מלשון אתא כו'. ויש עד"מ בחי' אותיות הדבור המהוה ומחי' עלמין דאתגליין ויש בחי' אותיות המחשבה המחיה ומהוה עלמין סתימין. אמנם ב' בחי' אלו נק' לבושין כמו שע"ד משל למטה ההבל מלביש צורת האותיות כך הם בחי' לבושים כדי שיוכלו העולמות לקבל החיות וזהו ע"ד משל כמו אותיות הכתיבה. אמנם יש ג"כ בחי' אותיות החקיקה והוא מ"ש בתחלת ספר זוה"ק (בראשית ד' ט"ו ע"א) בריש הרמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה. פי' טהירו עילאה הוא בחי' התגלות הארה מא"ס ב"ה מלשון כעצם השמים לטוהר ובחי' התהוות פרצוף ע"י וא"א מהארה זו נק' גליף גליפו שהוא ענין חקיקה ורשימה בטהירו עילאה ונמשלו לחקיקה להורות שבחי' הכתר הנק' ע"י ואריך אנפין מתאחד בתכלית בהאור א"ס ולמעלה מעלה מבחי' שאר העשר ספירות דאצי' אע"פ דג"כ איהו וגרמוהי חד מ"מ נמשלו לבחי' אותיות הכתב כמשי"ת. אבל בחי' ע"י וא"א נמשלו לחקיקה. ומ"מ גליף גליפו רק בטה"ע שהוא בחי' ההארה הנמשכת מן האור