מט א

לעולמות לקבל שפע וחיות מן הבורא ית' שהוא מובדל מהם מהקצה* כו' כ"א בבחי' שלום, וזהו ונתתי שלום בארץ כי מלכותך מלכות כל עולמי' וכלם הם בחי' ארץ לגבי הקב"ה. וזהו לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כי השלום הוא המחזיק ברכה והמשכות חיות אלקות בהתגלות למטה:

ב וזהו ענין כל הברכות שבתורה כמו ד"מ ואכלתם לחמכם לשובע פי' שיהיה בחי' שובע שמחות את פניך וכדכתיב עוז וחדוה במקומו והקללות הם על המסתירים ומונעים את האדם מעבודת ה' שהם החיצונים כי ישראל מצד עצמם עלו במחשבה שאין שם שום הסתר פנים ורצונם לדבקה בו ליחודו ית' ומאמינים בני מאמינים ואין שייך שום קללה ח"ו מצד עצמ' ולעתיד יתהפכו כל הקללות לברכה רק הקללות הם להעביר רוח החיצונים והטומאה שנדבק בהם בהתערבם כו'*. וז"ש הכתוב ונתן ה' את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. וכמ"ש ונשא השעיר עליו את כל עונותם שהוא בחי' עשו איש שעיר וזהו פי' ענין כל הקללות שהן ברכה באמת על ישראל מצד עצמם והקללה הגדולה שנאמרה במשנה תורה הגר אשר בקרבך וכו'* היא אינה רק על חיצוני' הנדבקות בהם. ופי' הגר אשר בקרבך היא השכינה אשר ממנה באה האהבה מסותרת אשר בלב כאו"א מישראל אשר היא בבחי' גלות בתוך הגוף ונק'* בשם גר שהיא בארץ לא לו שהוא ניצוץ אלקות המחיה את נפשו וכמארז"ל גלו כו'* שכינה עמהם יעלה עליך מעלה מעלה שיהא בבחי' עילוי רב ועצום דהיינו שיעמיק במחשבתו גודל גדולתו עד אין חקר וכמ"ש אני הוי' אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' פי' שלא יהיה בבחי' מצרים וגבולים כ"א כמ"ש ואתהלכה ברחבה וגו' שאז ואתה דהיינו מה שהוא אתה שהוא בחי' הגוף וחיצונים תרד* מטה מטה וכן כל ענין הקללות הם על החיצוני' המונעים להעבירם ולהכריתם. ובזה יובן כוונת יצחק אע"ה שרצה לברך את עשו ולא את יעקב, כי הנה הברכות וכן כל מצות התורה שהם המשכת גילוי אלהותו ית' למטה אינם אלא לאכפיא לסט"א ולהכניעם תחת הקדושה ולכן לא ניתנה תורה עד אחר יצ"מ משא"כ בזמן האבות שהן הן המרכבה ובטלים ליחודו ית' לא היו צריכים להמשכת גילוי למטה לכן לא רצה יצחק לברך את יעקב כי הי' בבחי' מרכבה אך דעתו הי' לברך את עשו ולהכניעו ולקרבו אל הקדושה ולכן אמר בברכותיו שהי' סבור שהוא עשו עומד לפניו ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. מטל השמים זו תשב"כ ומשמני הארץ זו תשבע"פ ורוב דגן אלו הלכות שהן לרוב מאד כמ"ש ויצבור יוסף בר הרבה מאד עד כי חדל לספור וכמ"ש ועלמות אין מספר ודרשו רז"ל עלמות אלו הלכות ותירוש אלו רזין דאורייתא כמ"ש נכנס יין יצא סוד ורצה כל זה ליתן לעשו ולהכניע ולאכפיי' לסט"א. אך באמת לא הי' באפשרי להכניעו ולקרבו תחת הקדושה מחמת שהוא רע גמור וצריכים להעביר הסט"א* לגמרי ולהכריתה בכל הקללות רק הברכות ניתנו ליעקב ולהכניע הסט"א* שנתערב בזרעו כמ"ש ויתערבו כו' וכמ"ש ועשו אחיו בא מצידו אל תקרי מצידו אלא מצדו שבעמידת האדם בתפלה ורוצה לידבק בקונו נופלים לו מחשבות זרות שלא ברצונו רק כאלו הן באים מן הצד מאליהן וממילא אך מ"מ הן הן מחשבותיו שחשב בהן ברצון שלא בשעת התפלה וכיוצא בהם אלא שבשעת התפלה הם נופלים לו שלא ברצונו ולכן נק' מצדו שהן אינן בחי' אחוריים שהוא בחי' דבר שהוא בע"כ לגמרי שהוא אינו חפץ בזה כלל ולא בחי' פנים שהוא רצון וחפץ גמור ונופל לו בשעת התפלה מפני שרוצה לעלות לדבקה בו ממילא הם נמשכים אחריו כמשל אדם הלובש בגד ארוך ונגרר בטיט וחומר וכשרוצה לעלות בסולם גם הבגד עם החומר וטיט עולה עמו וכדי להכניע את הרע בחי' עשו ולהשפילו אמר ליצחק אביו שהיה בחי' מרכבה להקב"ה קום נא שבה וכו' כי א"א להמשיך הברכות שהוא גילוי אלקות בעוד שהרע בתקפו וגבורתו כי לא יגורך רע כתיב ועמ"ש בזה בביאור ע"פ במדבר סיני. והעצה לזה קום נא וגו' ע"ד