נ ג

מבחי' אדם דהיינו משארז"ל פ"ק דחולין (דף ה' ע"ב) ע"פ אדם ובהמה תושיע הוי' אלו בני אדם הערומים בדעת כאדם (הראשון) ומשימים א"ע כבהמה (דכאי רוח). ולכן נקראו אלו בשם שעורים שהוא מאכל בהמה כו'. וזהו בחי' בהמה רבה שלמעלה מבחי' אדם כמ"ש בפ' עקב בד"ה ויאכילך את המן יעו"ש. ובזח"ג פ' אמור (דצ"ח ע"ב) פי' שש שעורים הם שיתא סדרי משנה והיינו שזהו מאכל בהמה. ר"ל שעי"ז יבוא לבחי' ומדרגה הנ"ל דאדם ובהמה תושיע הוי' שמשימים א"ע כבהמה וע"ד שארז"ל ברבות פ' אמור פכ"ז כאדם אנחנו כבהמה תושיענו לפי שאנו נמשכים אחריך כבהמה כו' ועמ"ש בד"ה והניף הכהן אותם על לחם הבכורים. אך שייכות ש"סמשנה לשעורים י"ל כי הוא ל' שעורים שתשבע"פ היא מגבלת השיעור והמדה לכל המצות שיהיו התפילין כך וכך דוקא וכן הסוכה וכמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה. וזהו ג"כ מבחי' שעור ה' ה"ג שהם נותנים המדה כו'. וגם ה' שעור ה' הנמשך מבחי' ה' עילאה דשם הוי' שהיא בחי' גבוה מאד כמ"ש בד"ה לך לך מארצך. וגם י"ל שעורים בשי"ן שמאלית מלשון וסביביו נשערה מאד שפי' רז"ל ס"פ בתרא דיבמות לשון חוט השערה. והיינו כי הלכות תשבע"פ נק' קווצותיו תלתלים כו' וכמשארז"ל ספ"ק דחגיגה כהררים התלויים בשערה כו' ועמ"ש בד"ה האזינו השמים בפי' כשעירים עלי דשא. וכ"ז נמשך ע"י והניף את העומר כו' כי המלאכים אף שהם מקבלים ג"כ מבחי' שעורה שעור ה' עכ"ז נקראו עומדים שעומדים ברום עולם במדרגה א' אבל נש"י שהם בגוף ומבררים נה"ב באתכפיא נעשו בבחי' מהלכים בעילוי אחר עילוי וזהו והניף את העומר כו'. והעלאה זו בבחי' בהמה רבה שלמעלה מבחי' אדם כנ"ל ומשם ממשיכים המשכה עליונה דשש שעורים ש"ס משנה ששרשם נמשך מבחי' ושער רישיה כעמר נקא כו' שהוא ג"כ ענין עמר. כמ"ש בלק"ת פ' בשלח ע"פ עמר לגלגלת. וזהו ענין וספרתם לכם כו' חמשים יום להמשיך מבחי' שער החמשים בבחי' עמר שעורים כו':

ג והנה בענין חטה שהיא מאכל אדם כ"ב אתוון דאורייתא יש לפרש ע"פ מ"ש לקמן בפ' ואתחנן בד"ה ואהבת את. איך ע"י עסק התורה ממשיכים אור א"ס ב"ה שיתגלה אלינו בבחי' אור פנימי כו' ע"ש וע"כ עי"ז נקרא אדם. שיש בו בחינת חכמה עילאה ממש. ועמ"ש בד"ה והדרת פני זקן. משא"כ ע"י שעורה שעור ה' מה שמתבונן איך הוא ית' ממכ"ע וסוכ"ע כו' מ"מ אינו משיג כלל מהותו ית' וגם לא מהות חכמה עילאה רק מציאותו ולא מהותו כמ"ש בד"ה ולא תשבית מלח. וע"כ נק' בהמה עדיין. שנים עשר בקר והים עליהם כו' בבחי'