נא א

ממילא נעשה ג"כ התכללות ויחוד עצמיות הנשמה שלמעלה מהחכמה באור א"ס ב"ה הסוכ"ע וכמ"ש מזה בד"ה וידבר דעשרת הדברות בענין אם אין חכמה אין יראה ועמ"ש בפי' שאו את ראש כו' לגלגלותם מבן עשרים שנה ומעלה ר"פ במדבר. (ועמ"ש סד"ה ויקח קרח):

ג ובשביל זה ביקשו המלאכים את התורה. וזהו ולא תחללו והנה ע"י התורה ממשיכים גילוי הקו וחוט מאור א"ס בחכמה ובהעולם ועי"ז יהיה לע"ל גילוי הסוכ"ע שלמעלה מהקו ע"ד פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם. ועמ"ש בביאור הזוהר פ' אחרי דע"ט ב' בענין היוד דשם:

ד ולכן ירדה התורה ונתלבשה חכמה עילאה בענינים גשמיים בכדי שהאדם יהיה שכלו משיג מהות ועצמיות החכמה ממש. ועי"ז נעשה ג"כ היחוד העליון שעצמיות נשמתו נכללת בביטול באור א"ס המלובש בחכמה. אבל בלימוד חכמת הקבלה המדברת בענינים עליונים אף שהוויות דאביי ורבא נקראו דבר קטן לגבי ענינים הגדולים ההם. מ"מ כיון שאין יד שכל האדם משיג מהות הרוחניות אינו משיג מהות החכמה המלובש בהם רק מציאותה ולא מהות' ממש. ואין זה התקשרות שכל האדם בחכמה עילאה ממש במהותה כמו בעסק התורה הנגלית. ולכן נקרא הנגלות שבתורה בשם לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי ע"ד ותורתך בתוך מעי ממש משא"כ חכמת הקבלה נקראת מלח שאין בו טעם בעצמו לפי שאין משיג המהות ממש. ומ"מ גדול מאד מעלת הלימוד בפנימית אף שאינו משיג המהות. כי כמו"כ גם במקרא תשב"כ בסיפורי מעשיות שבה אשר לא ידע אנוש ערכה כמארז"ל שאלמלא ניתנו פרשיות של תורה על הסדר היה אדם יכול להחיות את המתים ואין בהם השגה במהות החכמה סתימאה המלובש בהן ולא כמו בתשבע"פ. כ"א אינו משיג רק בחינה האחרונה שבה דהיינו בחי' האותיות עם פשטיות הסיפור. ואעפ"כ שרש האותיות שבה הם למעלה מהחכמה ועמ"ש ע"פ ואתא מרבבות קדש. ומ"ש בענין הנגינות בד"ה והניף הכהן אותם ובד"ה שיר השירים. ועד"ז מעלת העסק בפנימיות התורה אף שאינו משיג רק המציאות מ"מ הוא משיג המציאות מבחי' החכמה הנקרא דבר גדול. (פ"ב דסוכה דכ"ח ע"א) ע"ד גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקר וא"כ יש מעלה בזה ויש מעלה בזה. ושניהם כאחד טובים:

ה ובזה מתורץ ענין שליש במקרא כמו לתלמוד כי בזה נכלל גם לימוד הפנימית. וזהו ולא תשבית מלח. כי הנה מה שהוויות דאביי ורבא נקרא דבר קטן היינו לפי ששרש התורה מחב"ד דז"א ונקרא אנפי זוטרי. וכמ"ש בת"א פ' תרומה בד"ה מי יתנך כאח לי בענין כרוב אחד מקצה מזה. וא"כ לימוד הפנימי' שנקרא דבר גדול זהו לפי ששרשם מחכמה דא"א הנקרא אדם הגדול (וע' בזהר בהעלותך דף קנ"ב ע"א). ולכן אף שאינו משיג כלל המהות רק המציאות אעפ"כ יש בזה מעלה גדולה ונותן טוב טעם בתורה הנגלית כמלח הנותן טעם בלחם ובשר. וז"ש רז"ל שמגדלין בו תורה שעי"ז ממשיכים מא"א בז"א. ויובן זה עוד ע"ד חכם עדיף מנביא ועמ"ש מזה ג"כ בשה"ש סד"ה לריח שמניך. וזהו ענין ברית אלקיך. וזהו הקוטפים מלוח. קב חומטין:

ו וכל קרבן מנחתך חטה כ"ב אתוון דאורייתא במלח תמלח כנ"ל וזהו פת במלח תאכל וכן הקרבנות שהם בירור והעלא' נפש הבהמית הוא ע"י מלח. והמלח כלול משני כוחות מים ואש חו"ג. וזהו ענין עוז ותושיה:

ז וזהו שריפא אלישע את מים הרעים דיריחו ע"י מלח. כי הרפואה היא בחינה עליונה יותר מהלחם. וכמ"ש בד"ה כי המצוה הזאת בפ' נצבים. והיינו שיהיה אתהפכא ממרירו ממש למיתקא וכענין שנתבאר בפי' ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה סד"ה ולא אבה בפ' תצא שהוא בחי' גבוה יותר מבחינת בחכמה איתברירו. שהוא לברר הטוב