נא ד

וחיות אחד. ועד"ז נק' שכינה למדת מלכותו דאצילות דג"כ אין הענין המדה עצמה אלא בחי' הארת א"ס ב"ה הנמשך ומתלבש במדת מל' זהו הנק' שכינה ע"ש ושכנתי בתוכם שהארה זו נמשכת ומתלבשת בהיכל קדה"ק דבי"ע. וכמו שמבואר בפרדס (שער ל"ב פ"ב) וז"ל ולכן צריך שיכון כשיאמר האל הגדול שהוא רומז בגדולה והתיבה עצמה היא בגדולה אמנם כוונתו על העצמו' המתפשט בגדולה עכ"ל. והיינו הא"ס המתלבש בהם. ואע"פ שהשם מורה ממש על מהות המדה כי אלקי' מורה על ענין דין שהוא בחי'גבורה ושם אל לשון גדולה וחוזק ותוקף כמו ואת אילי הארץ לקח כו' כמ"ש בפרדס (שער י"ט פ"א). והרי האור והעצמות מצד עצמו הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולאו מכל אלין מדות איהו כלל. אך זהו האור מצד עצמו קודם שנתלבש בהכלים אבל כשנתלבש בהכלים אזי האור המלובש בכלי החסד נק' אור החסד ממש עד שיצדק בו שם אל כו' ועיין בפרדס (שע"ד פ"ד) גבי והנה באמיתית נאמר שאין שינוי בנפש היד מנפש העין ועכ"ז אין פעולתם שוות שזו פעולתה ראייה כו' עד ושנוי הפעולות תלוי במציאות הספירות שהם הכלים. וזשארז"ל ברבות (סדר שמות פ' ג') שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא כו' היינו לפי המדה שמתלבש בה ומדה הוא ג"כ לשון לבוש כמו מדו בד. וז"ש ברבות (סדר משפטים פ"ל) משל למלך כו' בפורפירא שהוא לבוש כו' אני מחליפה שנאמר מדוע אדום ללבושיך כו'. כי ענין מ"ש ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיוור מורה על התלבשותו במד' ורב חסד ולכן מיכאל שהוא חסד ארז"ל שהוא מלאך של שלג בשה"ש רבה ע"פ צאינה וראינה. ולפי שמחמת מדה זו הוא מאריך אף מזה נמשך שאמרו הרשעים לית דין ולית דיין וזהו ענין הנזכ' שגינו אותו בפורפיר' שהו' לבוש היינו בחי' ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיוור. ע"כ מדה כנגד מדה אמר חייכם שאני מחליפה שנא' מדוע אדום ללבושיך מורה על התלבשותו במדת הדין ליפרע מהם וע' ברבות ר"פ תולדות ובבראשי' ס"פ י"ב ע"פ ביו' עשות ה' אלקים משל למלך כו' ע"ש ובמ"א נת' שיש שמות שהם בכלים אבל היינו ג"כ החיות אלקות המחי' את הכלי. ויש שמות באורות היינו הנשמ' המתלבשת בהכלי ההוא. כמו עד"מ באדם העין יש בו חיות ואח"כ כח הראיה נמשך ומתלבש בו. ועיין בפלח הרמון שער ד' פ"ג פ"ד:

קיצור ענין צמצום ונשאר חלל ומקום פנוי ורשימו מהאור שנסתלק. ענין הוא מקומו של עולם. ויקדים ענין אליו ולא למדותיו ואעפ"כ השמות לאור א"ס כשמלובש במדותיו. כמארז"ל לפי מעשי אני נקרא. וענין חייכם שאני מחליפה:

ב ואחר הצעה זו נבוא לבאר ג"כ ענין הצמצום דהנה כתיב כי עמך מקור חיים (תהלים סי' ל"ו). פי' עמך אינו מהותו ועצמותו ממש כ"א בחי' שמו ית' הנק' אור א"ס שהוא בחי' עמך כלול ובטל בך כאור השמש הכלול תוך עצם השמש כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג ובחי' זו נק' מקור חיים היינו מקור התענוגי' (הג"ה והיינו כי נודע בפי' גן בעדן מקדם בחי' עדן עילאה היא חכמה שבכתר ועתיק יומין שנמשך ממלכות דא"ק וזהו בעדן מקדם מקדמונו של עולם ומבואר בע"ח שער שבה"כ פ"ה שגם לעילא מגלגלתא דא"ק יש בו דוגמת בחי' עתיק דאצי' עכ"ל והוא הנמשך ממל' דא"ס ממש. אשר היינו בחי' שמו שהיה ג"כ עד שלא נברא העולם דהיינו קודם שנאצל ונברא א"ק שנק' אדם דבריאה ומשם נמשך להיות עתיק וכתר לא"ק ע"ד שמל' דאצי' נעשה עתיק דבריאה. והיינו מקור התענוג המתגל' בג"ע העליון שבבריאה והמל' היא בחי' עדן לגבי ג"ע דבריאה כו' ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה שוש אשיש פ"ג. וזהו ענין נהנין מזיו השכינה. שהיא מל' דאצי' כשנעשית עתיק לבריאה משא"כ קודם ירידתה לבריאה אין נקרא שכינה כמ"ש מזה בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה ע"ש. ועד"ז ג"כ מל' דא"ס נעשה עתיק בחי' מקור התענוג לגבי א"ק אדם דבריאה והארה נמשך משם בחכמה דא"ק ע"ד