נב א

שבאצילות אבא יונק ממזלא כו'. ובחי' מל' דא"ס כמו שהיה כלול בא"ס קודם שנמשכה להיות עתיק לאדם דבריאה זהו ענין עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד. וזהו כי נשגב שמו לבדו כו' ולכן שייך לומר ע"ז כי עמך מקור חיים מקור התענוגים. ופי' מקור התענוגים היינו שאינו כמו התענוג למטה שהוא נמשך מדבר שחוץ ממנו שמתענג מאיזה מאכל ערב או מלמוד איזה חכמה. אבל למעלה בו ית' אינו כן שאין לך דבר שחוץ ממנו אלא שהוא עצמו כביכול מקור התענוגים וזהו ענין שעשוע המלך בעצמותו וכמ"ש בזה בלק"ת בפ' שלח בד"ה אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ דרוש הראשון שע"ז הפסוק פ"ב. ובשה"ש בביאור ע"פ צאינה וראינה דרוש השני בד"ה ביאור הדברים ספ"א. וכיון שהתענוג הוא עצמי שאינו מדבר שחוץ ממנו כלל כ"א ע"ד שמציאותו מעצמותו. הרי אין דוגמתו כלל בתענוגים שבעולם. ואינן מערך וסוג שלו כלל. לכן בחי' זו גבוה למעלה מעלה אפי' מחכמה עילאה. כי גם בחכמה יש הרכבת ב' הבחי' החכמה והתענוג שיש בהחכמה א"כ אין תענוג זה שבחכמה ערוך כלל לעצם התענוג שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ומזה יובן ענין כי עמך מקור חיים מקור התענוגים. ועד"ז הוא ענין כי עמך הסליחה שהמשכת הסליח' והמחילה צ"ל מלמעלה מהחכמה כו'ועמ"ש מזה בלק"ת ס"פ אחרי בד"ה ביאור הדברים ע"פ כי ביום הזה יכפר פ"ג וכמ"ש שופר של ר"ה שבו ועל ידו נמשך ג"כ מבחי' תענוג העליון שלמעלה מהחכמה הנק' עדן כמ"ש בד"ה שוש אשיש הנ"ל ובד"ה תקעו בחדש שופר ובד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ועמ"ש בת"א ס"פ יתרו בד"ה וכל העם רואים את הקולות ומזה יובן ענין והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול היינו שיהיה מקור הגילוי וההמשכה מבחי' עתיק דלעילא מא"ק ולכן נק' שופר גדול ובכס"מ על הת"ז תקון י"ב פי' וברחמים גדולים אקבצך הוא גילוי פנימית עתיק כי עכשיו א"א להמשיך רק מחיצונית עתיק כמ"ש בפע"ח וא"כ עד"ז י"ל ענין שופר גדול ועמ"ש מזה בלק"ת על פסוק והיה ביום ההוא יתקע כו' ספ"ה. ועכ"פ מכל הנ"ל יובן קצת פי' כי עמך מקור חיים כו' ועיין ג"כ מענין זה בזח"ג ס"פ צו (דל"ד סע"א) ובפ' אמור (דק"א ע"א). ומלשון מקור ע' ברע"מ ס"פ בא דמ"ב ובספר שער אורה שער יו"ד כ' הכתר נק' מקור העליון וכ"כ בפרדס ערך מקור יעו"ש באריכות ובבחיי ר"פ וישלח כ' ומפני זה נק' הקב"ה מקור לפי שכחו אינו פוסק לעולם ולעולמי עד והוא מקור מים חיים את ה' (בירמי' סי' י"ז וסי' ב') וכתיב כי עמך מקור חיים כו' עכ"ל גם שמו בגמטרי' מקור עכ"ה). וביאר הדברים היינו כי אנו רואים עד"מ למטה שהתענוג מתפשט באריכות ורוחב יותר מכל הכחות שבנפש. היינו שבכל הדברים התכלי' והמכוון הוא מה שמתענג ושמח מזה. ולהפך נגד זה הוא ענין צער ויסורים ח"ו שהם נגד התענוג. א"כ זהו ענין טוב ורע. שהתענוג הוא נק' טוב וחיות כענין להחיות בהן נפש כל חי. דהפי' לפיקוח ותענוג כמבואר בב"י בהל' ברכות סי' ר"ז. והרי שבחי' תענוג זה נק' ג"כ חיות ממש ועד"ז ענין ותחי רוח יעקב. ועד"ז הוא כל עמל האדם כמו העוסק במו"מ כדי להרויח ולהתעשר לפי שתענוג שלו הוא מזה. ויש מי שמייגע א"ע בחכמ' לפי שמזה הוא התענוג שלו כו'. וגם אנו רואים שיש מיני תענוגים רבים לאין קץ כמו דרך כלל יש תענוג בחוש הטעם באכילת מאכל ערב המתוק לחיך וגם בזה יש כמה וכמה מטעמים ומשקאות מינים ממינים שונים. ויש תענוג בחוש הריח והוא מין תענוג אחר מהתענוג שבחוש הטעם. וכן יש תענוג בדבור שמתענג מצחות הלשון הגיון ומליצה ודקדוק או אפילו ממלתא דבדיחותא. או משארי דיבורים שחפץ לדבר ואפי' דאג' בלב איש ישיחנה לאחרי'. עי"ז יוצא הדאגה והצער הרי על כרחך שמתענג מדבור זה ועי"ז נדחה הצער שהוא הפך התענוג וכן יש תענוג בשמיע' קול נאה זמרא דפומא או כלי זמר ערב וכה"ג. וכן בראיי' יש תענוגים רבים. וכ"ש בתענוג שבשכל ובמדות כו'. והנה