נב ב

כל תענוגי עוה"ז הם רק ממה שנפל בשבה"כ והוא פסולת ממש לגבי תענוג העליון וכנודע מענין יהי רקיע כו' מבדיל בין מים למים. ולכן אין ערוך כלל וכלל כל תענוגי עוה"ז אלף שנה לגבי התענוג שעה א' בג"ע התחתון מה שהנשמות נהנין מזיו השכינה וכמארז"ל יפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז דהיינו אפי' חי בעוה"ז אלף שנים בתענוג גדול וכל טוב אין זה נחשב אפי' נגד שעה א' של הקורת רוח שבעוה"ב לפי שהוא תענוג באופן אחר ומעלה עליונה לאין קץ של מהות התענוג היותר חשוב שבעוה"ז וכמו שאנו רואים למטה בתענוגי עוה"ז שהתענוג שבשכל עד"מ הוא מהות תענוג אחר לגמרי מהתענוג שבחוש הטעם. וכן עד"ז התענוג שבראיה כו' הרי יש בבחי' התענוג כמה אופנים שונים זמ"ז לגמרי עד"ז יובן שהתענוג אפי' בג"ע התחתון הוא מהות תענוג באופן אחר מה שאין ערוך אליו כלל כל ענייני התענוגים שבעוה"ז ולכן ארז"ל גבי אלישע אחר מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי. אשר כדאי כל יסורי גיהנם י"ב חדש מה שאש שלנו אחד מששים באש של גיהנם. בשביל שיקבל העונג גם בג"ע התחתון. אבל ג"ע העליון הוא תענוג עליון למעלה מעלה מג"ע התחתון עד שיש נהר דינור המפסיק ביניהם שצריך לטבול בו כדי לשכוח התענוג שבג"ע התחתון בבואו לג"ע העליון כדי שלא יבלבלנו שם כמ"ש מזה בת"א בד"ה מראיהם ומעשיהם. ועד"ז יש עליות לאין קץ כו' יהללוך סלה כו' והכל הוא רק בהתפשטות הארה משמו ית' וזהו ענין סלה שהוא מורה על התגלות הארה מעתיק המלובש בבינה ע' בפרדס בעה"כ ערך סלה ובזוהר פ' ויקרא דף כ' ע"א ובמק"מ שם והיינו כי מקור כל התענוגים הוא בחי' אורו וזיוו ית'. וזהו ענין נהנים מזיו והיינו כי כל התענוגים הנ"ל הם התלבשות הארת התענוג בחו"ב שמזה נמשך בג"ע איזה הארה וגילוי. והארת התענוג הנמשך בחו"ב נמשך מבחי' אור א"ס ב"ה הוא בחי' שמו ית' שהוא מקור התענוגים היינו עצם התענוג שלא כענין התענוג מדבר שחוץ ממנו וכנ"ל כ"א שבחי' אור א"ס ב"ה הוא עצמו תענוג א"ס ממש. וזהו כי עמך מקור חיים פי' מקור חיים ממש של כל העולמות וגם ע"ד פי' להחיות בהן נפש כל חי. דהיינו בחי' תענוג כנ"ל שהמקור לכ"ז הוא בחי' הנק' כי עמך היינו שמו ית'. אבל מהותו ועצמותו ית' אין שייך בו לומר כלל שהוא מקור להשפעת החיים והתענוג שבע"ס ובעולמות. כ"א מקור זה הוא מבחי' כי עמך כו' מה שטפל ובטל לך היינו שמו ית' ונק' אור א"ס וגם מבואר בספר מגלה עמ וקות אשר מקור חיים בגימטריא אור אין סוף והיינו שבחי' האור הוא המקור חיים של כל העולמות והוא בחי' עמך טפל לך וגם אינו דבר שחוץ ממנו ח"ו רק עמך ממש כמו זיו השמש כשהוא כלול תוך מאור השמש ועמ"ש עוד מענין כי עמך מק"ח בת"א פ' מקץ ובלק"ת פ' אמור בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י ובפרשה ראה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו ועמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו. וזהו אתה קדוש ושמך קדוש. כי הנה כתיב כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים. שבחי' שמו הוא ג"כ נשגב בבחי' לבדו. וזהו ושמך קדוש אלא רק הודו וזיוו של שמו ית' נמשך על ארץ ושמים ג"ע עליון ותחתון כו'. אבל אתה קדוש היינו שאפי' בבחי' זיו והוד לא היו יכולים העולמות כלל לקבל ממנו כו' והיינו כמ"ש הרמ"ז בהג"ה באוצ"ח בתחלתו שהקו וחוט זהו רק הארה מהאור לבד. משא"כ מעצמותו ית' אפי' הארה לא היו יכולים לקבל כו' ועמשנ"ז מזה בת"א ד"ה לכן אמור לבנ"י:

קיצור שכדי לבאר ענין הצמצום יש להקדים פי' כי עמך מקור חיים עמך הוא בחי' שמו. ושמו גי' מקור. מקור חיים היינו מקור התענוגים ונק' עתיק יומין שלמעלה מהחכמה. והחכמה נק' עדן שמקבל הארה ממקור התענוגים ע"ד בעדן מקדם. ופי' מקור התענוגים שאין התענוג מדבר שחוץ ממנו. התענוג מתפשט באריכות. וזהו אריך אנפין.