נב ג

וזהו ענין מוטב דלידייניה. יהללוך סלה. אך כ"ז מבחי' עתיק המתגלה בבינה הנק' עוה"ב כמו התגלות התענוג בשכל והשגה. אבל אפי' בחי' עדן היא עין לא ראתה. למעלה מהשגה. ובחי' מקור חיים מקור התענוגים הוא למעלה מעלה מבחי' עדן. מקור חיים בגימט' אור אין סוף ומ"מ היינו רק בבחי' אור הנק' ג"כ שמו ונקרא עמך. כביטול זיו השמש בשמש עד"מ. וזהו אתה קדוש ושמך קדוש:

ג ולהבין ביאור ל' אור א"ס שהוא כמשל זיו השמש שאינו פועל שום שינוי בשמש עצמה. אך שזהו משל גשמי. אמנם יובן כמ"כ ענין אור וזיו עד"מ מנפש אדם המחיה את הגוף. כי החיות הנמשך ומתפשט בכל הגוף ברמ"ח אברים אינו מהות ועצמות הנפש ממש. שלפ"ז יהיה מהותה ועצמותה מתחלק לרמ"ח חלקים מתלבשים ברמ"ח אברים כו' ובאמת זה אינו כמ"ש בסש"ב פנ"א. אלא שהחיות הנמשך בגוף הוא רק אור וחיות הנמשך מעצם הנפש כעין התפשטות החמימות בבית מהתנור החם. וכעין המשכת האור מהנר הדולק כך עד"ז המשכת ההארה בגוף מבחי' נר ה' נשמת אדם. ולכן הקטן אין לו שכל כ"כ אף שהנשמה מלובשת בו רק כי הגילוי נמשך מעט מזעיר מחמת קטנות הכלים כו' וכמ"ש במ"א. הרי מובן עד"מ ענין המשכת החיות רוחני ג"כ ע"ד בחי' אור וזיו המאיר מהנר או מהשמש. אלא שאעפ"כ התפשטות החיות מהנפש אע"פ שהוא כעין אור וזיו אעפ"כ אינו דומה לו מכל וכל כי מ"מ הנפש עצמה מתפעלת ממקרי הגוף ומשתנית ע"י שינויו בקור וחום, ולא כמו אור וזיו השמש שאינו פועל שינוי כלל בעצם השמש. והיינו מפני שהנפש עצמה מוכרחת להתלבש ג"כ בהגוף ואזי דוקא נמשך התפשטות החיות ממנה בבחי' אור וזיו להחיות הגוף וכיון שהיא עצמה מלובשת בגוף לכן מתפעלת ממקרי הגוף. אבל למעלה בו ית' הנה הוא ית' קדוש ומובדל ואינו מתלבש כלל בעולמות וע"ס רק ההארה לבד מתלבשת. וגם שמו קדוש ומובדל רק הארה לבד מבחי' שמו נמשך על ארץ ושמים כנ"ל ע"כ בזה הוא מכוון יותר למשל אור השמש שהוא הארה שאינו נוגע כלל לעצם מאור השמש. רק האור מעין המאור. כמ"כ בחי' כי עמך מקור חיים הוא ע"ד בחי' זו ולכן אני ה' לא שניתי כתיב. ובבחי' אור א"ס שייך לומר מקור חיים מקור התענוגים ובחי' עדן העליון הנק' ראשית חכמה מאיר בו הארה מבחי' מקור התענוגים וע"ז אמרו עין לא ראתה כו' ונהר יוצא מעדן כו'. והנה בבחי' אור א"ס שהוא בחי' שמו הגדול בו היה הצמצום הנז' באוצ"ח ובמבוא שערים שמתחלה היה האור ממלא מקום החלל ואח"כ צמצם אורו כו'. ולכן צמצום זה אינו נוגע כלל במהותו ועצמותו ית' כ"א רק בבחי' האור והוא הנק' שמו ית'. אך להבין קצת פי' וענין צמצום זה. ומזה יובן איך שגם בבחי' האור והשם הנכבד והנורא הזה אין שום שינוי ח"ו כלל וכלל ע"י הצמצום. והענין כי צמצום זה אינו כפשוטו שנסתלק האור ח"ו כי באמת לית אתר פנוי מיניה. וכמ"ש במדרש רבה פ' שמות פ"ב למה מתוך סנה ללמד שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה. אלא הפי' שהסתלקות זו היינו מבחי' הגילוי להיות בבחי' העלם ועד"ז הוא מה שאמרו בת"ז במאמר דפתח אליהו וכד אנת תסתלק מינייהו. ר"ל שנתעלם האור מהיות בבחי' גילוי והלבשה והשגה ומסתתר להיות מכוסה ומופלא ונעלם. ועמ"ש מזה בלק"ת בביאור ע"פ שוש אשיש פ"א ופ"ב. ויובן עד"מ באדם ענין העלם וגילוי. כגון שלמד איזו מסכתא ויודע אותה בעל פה עם כל עניניה וסברות והשכלות שבה לעומקו ולאשורו באר היטב ע"ד שארז"ל ודמי לי' כמאן דמנח בקופסא. והנה כשחושב ומדבר בה אזי היא גלויה במחשבתו ובדבורו בבחי' גילוי. אך בעידנא דעסיק במסכתא אחריתי אשר אזי שכלו ומחשבתו ודבורו מלובשים במסכתא אחריתי ההיא. או בעת שיושב בטל לגמרי ואינו חושב אז מענין