נג ב

דשם הוי' ב' מילדות העבריות היינו המולידות האותיות. וכמ"ש וקרא זה אל זה ואמר כו' הרי יש בחי' דבור במלאכים העליונים אף שאין להם מוצאות הפה גשמיים והדבור שלהם ודאי רוח ני כמו ערך אותיות המחשבה שבאדם או יותר כי נשמת האדם היא מלובשת בגוף גשמי משא"כ המלאכים שכליים נבדלים. אעפ"כ שייך אצלם דבור וכנז' ג"כ בגמרא פ"ג דברכות שתי רוחות מספרות זו לזו וא"כ לפי ערך זה המחשבה שלהם שלמעלה מבחי' הדבור והסיפור שלהם הם אותיות רוחניים מאד יותר ויותר הרבה מאותיות המחשבה שבאדם. ועד"ז יש השתלשלות רבות. כי מדבור שבעליון נעשה מחשבה לתחתון וכ"ה בהשתלשלות בע"ס בחי' מל' דאצי' שהיא דבור העליון נעשה עתיק ומקור חב"ד דבריאה. ועמ"ש מזה ע"פ ועתה יגדל נא בפי' כאשר דברת לאמר. והנה כ"ה עד רום המעלות דהיינו שיש אותיות גם למעלה מהחכמה דאצי' (הג"ה ועמ"ש מזה בד"ה שובה ישראל ובביאור ע"פ חקת התורה בענין גליף גליפו בטהירו עילאה ומ"ש בד"ה שיר השירים בענין הטעמים זרקא מקף שופר כו' שהם אותיות הנמשכים מבחי' תענוג העליון בחי' כי עמך מקור חיים כו' ע"ש וכמ"ש לקמן ובפ' אמור בד"ה והניף הכהן פ"ב. וכמ"ש בספר עמה"מ שער א' שמבחי' הרשימו שנשאר אחר הצמצום ומק"פ נתהוו בחי' אותיות רל"א שערים פנים ואחור שנתגלה בטהירו עילאה ע' במק"מ (דט"ו ע"א) שם סד"ה וטהירו עילאה ובמא"א אות טי"ת סעיף י"ז טהירו נק' כלי הראשון. והוא אויר הקדמון עכ"ל ואויר הוא בחי' אותיות כמבואר בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. ועיי' בהרמ"ז ר"פ ויקרא בפי' מגו אוירא עילאה כו' ועמ"ש בד"ה אני ישנה בענין פי' האותיות שאלוני כו' ועמ"ש בת"א פ' משפטים בפי' כעצם השמים לטהר שהם אותיות דתשב"כ ששרשם מטהירו עילאה כו'. ועמ"ש ע"פ ואתה מרבבות קדש כו' ומ"ש בד"ה יביאו לבוש מל' בענין וסוס אשר רכב שבחי' ההמשכה מסוכ"ע המקיף לד' עולמות בשוה שהוא ענין העיגול הגדול שלמעלה מהחלל והקו הוא ע"י בחי' אותיות הנק' סוסים וזהו כי תרכב על סוסיך כו'. ועמ"ש בפ' בשלח ע"פ לסוסתי שיש בחי' אותיות עליונים שלמעלה מאתעדל"ת ואתעדל"ע כו'. והנה אותיות דטה"ע הם נמשכים מסוף ובחי' תחתונה שבהאור והזיו שנתגלה ממנו ית' ועז"נ עוטה אור כשלמה שבחי' השלמה והלבוש זהו נק' עד"מ אותיות כמו שהאותיות הן הארה מהשכל והן נעשים לבוש להשכל עמ"ש בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו בסופו ספ"ה וזהו ענין כהדין קמצא דלבושי' מיניה וביה כנ"ל וכמ"ש בעמה"מ שער עולם הבריאה רפ"ג וז"ל כי בעולם המלבוש הוא אור לבושו שנאמר עליו עוטה אור כשלמה רמז לנו עולם האצילות כו' עכ"ל ובמא"א אות מ' סעיף ק"א מלבוש גימטריא חשמל כו' ובלק"ת פ' אחרי בד"ה ביאור הדברים בענין לטהר תטהרו נתבאר שע"ז נאמר לבושיה כתלג חיוור כו' ע"ש. וכמו עד"מ שאותיות שבאדם הנמשכים מהחכמה נמשכים מתמצית ובחי' התחתונה שבחכמה כך עד"ז יובן עד"מ הנמשל למעלה. ואמנם איך שייך לומר בחי' התחתונה באור א"ס הנה כה"ג ממש מבואר בע"ח (שמ"א פ"ג) בענין עתיק שהוא הבחינה היותר אחרונה מכל האפשר בא"ס ב"ה כו' וכאלו נאמר ד"מ שהוא בחי' מל' שבמלכות ואע"פ שאינו כן כי אין שם דמות וספירה ח"ו כלל רק לשכך האזן נדבר כן עכ"ל ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה ביאור הדברים ע"פ שחורה אני ונאוה ספ"א. שי"ל שזהו ע"ד הארה דהארה כו' ועד"ז נאמר בענין האותיות דטה"ע שהם נמשכים מבחי' היותר תחתונה שבהאור א"ס. ובאמת היינו הך עם מ"ש בע"ח. וע' בביאור האד"ר מהאריז"ל עמש"ש דקכ"ח סע"ב תי"ו רשים רשימו לע"י וז"ל מ"כ מהאריז"ל הנה כבר ידעת כי תוך בחי' אחרונה שבמאציל נעשו כל העולמות וכאלו נאמר דרך משל מל' שבמל' שבא"ס עם היות