נג ג

שאין צודק ח"ו שום תואר וספי' בא"ס נמצא שהתי"ו אחרונה שבכל האותיות היא האצילה הכל. ומכאן השרש שגם בעולם האצילות מל' דא"ק יורדת ונעשה עתיק בראש א"א והוא ת' שבסוף אותיות א"ק וזהו תי"ו רשים רשימו לע"י ולכן האותיות מתחילים בתשר"ק שהם בסוד חותםהמתהפך והבן זה מאד ע"כ מצאתי כתוב בשם הרב זלה"ה הובא לשון זה ג"כ בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו הרי ביאר ופי' בהדיא בחי' אותיות באוא"ס ושהתי"ו היא בחי' אחרונה שבה נעשו כל העולמות ומשמע שבה היה הצמצום והרשימו שזהו פי' תי"ו לשון רושם. ואמנם לפמ"ש כאן הנה כללות האותיות הם בחי' האחרונה שבאור א"ס. וע' לקמן בענין הצמצום שהוא ענין העלם האור מהאותיות:

קיצור. שיש להקדים ענין האותיות שגם מקורן הוא מסוף בחי' החכמה. פסולת של החכמה ויש אותיות הדבור ואותיות המחשבה. ושני בחי' אלו הם עד רום המעלות. ויש מחשבה ודבור שלמעלה מהחכמה. ואותיות רל"א שערים נמשכים מסוף בחינה שבהאור עכ"ה):

ה והנה ע"פ משל זה יכולים אנו להשכיל קצת ענין הצמצום היינו העלם האור והחיות כשאינו מאיר ומתגלה ע"י האותיות שלו כמשל העלם והסתלקות אור השכל דמסכת שבת עד"מ בעידנא שאינו עוסק בה כו' כנ"ל. אך ענין הצמצום הראשון שנשאר רשימו כו' (וגם איך שאין שייך שום שינוי גם לגבי האור מענין ההעלם שלו) יובן בהקדים עוד משל אחד כמו חכם הבקי באיזו מסכת כגון מסכת יבמות בכל פרטיו הויות דאביי ורבא וכל הקושיות והתירוצים לעומקן הכל תפוס אצלו באר היטב והם מוקפים ונתפסים בשכלו והשגתו בתכלית וברורים לו כאחותו. והנה שכמעיין וחושב ומדבר בה אזי אור השכל והחכמה הלזו מתגלה ומתלבש באותיות. והוא בחי' גילוי האור אך זהו כשמעיין בה אמנם כשפוסק מלעיין רק שחוזר על לימודו בגרסא לבד בלי עיון כגון חזרת לשון המשנה אלו טרפות ואלו כשרות כו' (וכן חמש עשרה נשים פוטרות כו' וכמארז"ל ספ"ב דסוכה הא במגרס הא בעיוני כו') הרי נסתלק כל העמקות והרחבת השכל ואינו מתגלה כלל באותיות אלו. כמובן מן העמקות שיש בה' טרפות שאינו מובן מלשון המשנה אלו טרפות כו' וכן בה' יבום וחליצה כו' ואותיות המשנה והגירסא הם רק בחינת רשימו לבד לגבי כל אור השכל שיש בהלכות אלו שאינו מאיר כלל בגילוי לזולתו השומע ממנו גרסתו כ"א הרשימו לבד מאיר לזולתו אמנם זה ההעלם הוא רק לגבי זולתו או אפילו לגבי הדבור שלו שבאותיות הדבור של הגירסא שלו אינו נגלה בגילוי ממש רק בחי' רשימו לבד מכל אור השכל אבל לגבי האדם עצמו המדבר גרסא זו מאחר שהשכל כולו של מסכת והלכות אלו גלויים וידועים אצלו בלי שום יגיעה וסוקר במחשבה א' מה שצריך לפרש בדבור זמן רב כנודע וכיון שכן הרי גם בשעה שחוזר על לשון הגרסא לבד גלויים וידועים ונסקרים במוחו ומחשבתו כל עומק השכל שיש במסכת זו ואינן כלל בבחי' העלם והסתלקות מהשכל והמחשבה שלו על דרך שהם נעלמים לגמרי מזולתו השומע גרסתו או גם מהדבור שלו. לא מיניה ולא מקצתיה. כי באמת במשנה נכלל בקצרה כל העומק כמ"ש אילפא אי איכא דשאיל לי במתניתא דר' חייא ורבי אושעיא דלא פשטינא ליה ממתניתין (בפ"ג דתענית דכ"א ע"א) וכעד"ז אמרו שם פ"ק ד"ט ע"א. מי איכא מידי דכתיבי בכתובים דלא רמיזי באורייתא ועמ"ש ע"פ מאמר הזוהר פ' אחרי דע"ט ב' הביאו עלי כפרה בענין היו"ד דשם שהצמצום הוא רק ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כו' ועד"ז י"ל כאן ולזאת אצל מי שגלוי וידוע לו כל עמקות ה' טריפות עד"מ ופרק אלו טריפות הנה גם כשחוזר על גרסתו לבד נשקפים וידועים לו כל העמקות ואין זה העלם גמור לגבי אור השכל ומחשבה שלו. ומעתה יובן גם כן הנמשל כי אם כך הוא