נג ד

במשל האדם ששכלו בעל גבול ואעפ"כ כשבקי ויודע איזה מסכת הנה גם בעת גרסתו אין זה העלם אצלו כש"כ וק"ו באלף אלפים הבדלות לגבי אור א"ס ב"ה שגם בהיות בחי' הצמצום שנסתלק האור ונשאר רק רשימו אין זה שום העלם כלל לגבי האור ממש. ולכן אני ה' לא שניתי דהיינו ששוה אצלו ית' קודם שנבה"ע וכשנברא העולם. א"צ לומר מצד עצמותו ומהותו ית' שאפילו הי' שינוי בהאור אין זה שום שינוי כלל במהותו ועצמותו כנ"ל. אלא שבאמת גם בהאור אין שום שינוי אצל מהותו ועצמותו ית' כי גם בעת בריאת העולם שצמצם אורו ונשאר בגילוי רק רשימו. הנה באמת אצלו ית' הרי גם האור מאיר בהרשימו כמו קודם הצמצום כו' והענין כי נת"ל שיש בחי' אותיות עד רום המעלות דכמו שיש אותיות בחכמה כך יש ג"כ בחי' אותיות בלמעלה מהחכמה וכמ"ש במ"א בענין טנת"א כי בחי' אותיות זהו בחי' אחרונה דד' בחי' טנת"א והם אותיות הדבור ששרשם מהחכמה אכן טעמים הם בחי' היותר גבוה שבד' בחי' טנת"א והם בחי' אותיות התענוג כי הטעמים הם זרקא מקף שופר כו' אשר הם בחי' הנגינות שבהניגון מלובש ומתגלה תענוג וזהו ענין שיר הלוים. ולכן נקרא טעמים שהוא לשון טוב טעם ומתיקות ועונג ומבואר לעיל שבחי' התענוג עליון הוא למעלה מעלה מהחכמה כי החכמה מאין תמצא הוא בחי' התענוג וכמ"ש בס"י אין למעלה מענג ואור א"ס ב"ה נק' מקור התענוגים ונמשך משם בחי' אותיות שבהם מתגלה התענוג עליון וזהו ענין שה"ש כו' שיר הוא בחי' אותיות התענוג ובלילה שירה עמי. וזהו ענין גליף גליפו בטהירו עלאה. אותיות החקיקה שהם מיניה וביה כי התהוות אותיות אלו הם מסוף ובחי' תחתונה שבאור א"ס כהדין קמצא דלבושא מיניה וביה. והנה כשאור בחי' מקור מים חיים מקור התענוגים מאיר ומתגלה בהאותיות זהו ענין גילוי אוא"ס וענין הצמצום בהאור היינו שלא יאיר ויתגלה האור באותיות וכמו עד"מ אדם שמדבר דברי חכמה כשפוסק מלדבר. אמנם אין זה העלם לגמרי כי נשאר רשימו והיינו עד"מ באדם שמדבר כשאינו פוסק לגמרי כ"א שעוסק בגירסא כו' כנ"ל שהאור המתגלה בהאותיות הגירסא אינו בערך עצמיות האור וכטפה לגבי אוקיינוס ממש. ויותר מזה לאין קץ הוא בהנמשל. ולכן צמצום זה הוא עצום יותר לאין שיעור מענין ההעלם שע"י פרסא ופרגוד שהפרסא והמסך זהו כענין התלבשות השכ לבתוך המשל וזהו ענין ההפסק בין העולמות בין עולם לעולם אבל להיות ראשית התהוות העולמות מא"ס ב"ה א"א להיות אפילו ע"י רבוא רבבות פרסאות ומסכים כו' עכ"ז הי' הכל בחי' א"ס כ"א ע"י צמצום ומקו"פ. שהוא הסתלקות האור מכמו שהוא בחי' א"ס ממש שלא יאיר ויתגלה כלל בחי' זו בע"ס בבחי' פנימית כ"א שנשאר רק רשימו כו'. והמשל לזה עד"מ למטה מאותיות הגרסא כו' ולכן עכ"ז באמת צמצום והעלם זה רק לגבי העולמות אבל אצלו ית' הרי באמת גם באותיות אלו מאיר ומתגלה האור ממש כמו שהי' קודם הצמצום כו' (הג"ה וע' בעמה"מ משמע בחי' המלבוש זהו כשמאיר האור בהאותיות היינו אחר הצמצום כשנמשך הקו כו' והוא בחי' תורה והיינו ענין עוטה אור כשלמה. ומזה יובן מעלת העיון בתורה כי גמרא גמור זמורתא תהא זהו ע"ד בחי' גירסא שהוא רק רשימו כו' אבל התורה היא בחי' ואהי' שעשועים גילוי מקור התענוגים בהאותיות והמשכה זו הוא ע"י עסק העיון בתורה שמדקדק להוציא ההעלם שבאותיות התורה מעומק החכמה הנעלם בהם מההעלם אל הגילוי (וע' בביאור ע"פ באתי לגני ספ"א) ועי"ז ממשיך ג"כ מלמעלה גילוי אור א"ס בהרשימו כו' ועז"נ עין לא ראתה כו' יעשה למחכה לו ופי' בזהר בפ' חיי שרה דק"ל ע"ב מאי למחכה לו כד"א חכה את איוב בדברים ואלין אינון דדחקין למלה בחוכמתא ודייקין לה ומחכאן לה למנדע ברירו דמלה כו' ע"ש וע' בפ' בראשית בהקדמה דף ד' ע"ב ע"פ ואשים דברי בפיך שמזה נמשך בחי' שמים חדשים וזהו