נד ב

קיצור. (ומזה יובן ענין הצמצום הנ"ל עד"מ הסתלקות אור השכל מהאותיות. אך ענין שנשאר רשימו. זהו עד"מ כמו גרסת לשון המשנה. שלגבי מי שכבר למד כל עומק העיון שבגמרא שעל משנה זו. אין זה העלם משא"כ לגבי זולתו השומע הוא העלם לגמרי ועד"מ זה יש להבין קצת פי' הרשימו שהיא שרש בחי' אותיות שלמעלה מהאצילות. גם ע"ד שיש רשימה חקיקה חציבה עשייה. עכ"ה):

ו ואח"כ המשיך הקו והיא הארה מאור א"ס ונמשך רק בבחי' קו דק והוא ענין שורש האור המאיר ומתלבש בהכלים דאצי' ומבואר במב"ש פ"ב וימשוך קו אחד כו' מלמעלה למטה תוך העולמות ועי"כ נמצאו מעלות חלוקות ומובדלות בעולמות שברא כו'. ולהבין ענין מלמעלה למטה הרי אינו בגדר מקום ח"ו ויובן ע"ד מ"ש במ"א ע"פ גדול אדונינו ורב כח דאיתא בפרקי היכלות שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפי' רבבות פרסאו' כמנין ורב כח ובחי' זו היינו בהתלבשות השכינה מל' דאצי' בעולם היצירה במט"ט הנקרא שרו של עולם ונק' ג"כ נער עמ"ש בת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסלו בענין חנוך לנער ע"פ דרכו והיינו שהשגת התנאים בעלי רוה"ק שנכנסו לפרדס הי' בעולם היצירה וע' מזה בלק"ת מהאריז"ל פ' בראשית והנביאים השגתם בבריאה וזהו שאמרו יוצר בראשית ופרסה הוא ח' אלפים אמה ושמים בזרת תכן. שהוא חלק כ"ד מהאמה. וע' מזה בשל"ה פ' תרומה דף שכ"ו ע"א ועם היות כי התפשטות זו גדולה היא מאד מ"מ הוא בחי' גבול ותכלית. וזה שייך רק בבחי' כלים דאצילות כשנמשכו להיות נשמה לע"ס דיצי' כנ"ל. שהוא הבחינה מה שהוא ית' מאיר בגבול ותכלית. וע' מזה באג"ה בד"ה איהו וחיוהי. והנה קומה הוא ענין אורך והמשכה מלמעלה למטה ואינו ח"ו בבחי' מקום גשמי. כי פרסה ר"ל כח התפשטות החיות מבחי' מדת מלכותו ית'. לכ"וכ בחי' והמשכות (כי פרסה י"ל לשון גבול עיין בערוך ערך פרס הששי וע' בפרדס ערך גבול ובמא"א אות ג' סעיף ה' ועמ"ש בלק"ת פ' מסעי ע"פ וירד הגבול או מלשון ויפרוש את האהל תרגום ופרס ית פרסא ועיין מענין פרסה בפע"ח תחלת שער השבת ובסוף מאמר הפסיעות להרח"ו שבסוף ספר חסד לאברהם בביאור מארז"ל ברבות פ' לך פמ"ג פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלש מילין כו' וע' בפע"ח שער חג המצות פ"ו גבי מה דרכו של עני בפרוסה ומ"ש בחס"ל שם בפי' פריסת מלכותך) וא"כ מהו הקומה והאורך. אלא הענין שכמו בגשמיות יש אורך ורוחב כך עד"מ ברוחניות ענין האורך הוא ע"ד סדר השתלשלות עילה ועלול שהעלול למטה מהעילה והעילה הוא למעלה. ור"ל למעלה במדרגה. וכמ"ש הרמב"ם בה' יסוה"ת פ"ב בפי' מ"ש כי גבוה מעל גבוה שומר וז"ל זה שאמרנו למטה ממעלתו של חבירו אינו מעלת מקום כו' אלא כמו שאמרו בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה שהוא למעלה ממעלתו של זה וכמו שאומרין בעילה שהיא למעלה מן העלול עכ"ל וכמ"ש מזה בת"א בד"ה וארא אל אברהם גבי וששה קצוות רוחניים דהיינו בחי' מעלה ומטה שיש בכל העולמות כו' יעו"ש. וכמו עד"מ כשחכם א' גדול צריך להשפיע שכל לתלמידו. וצריך להלביש השכל במשל כדי שיוכל להבינו. נק' זה מלמעלה למטה שמלביש עומק השכל בדבר ומשל גשמי. והנה בשלמה כתיב וידבר שלשת אלפים משל על כל דבר מד"ת דהיינו שאמר על כל דבר מד"ת רוחניות הענין והשיג שלמה בחכמתו שלשת אלפים משל דהיינו שלשת אלפים מדרגות זו למעלה מזו וכולם אינם רק בחי' משל לגבי בחי' אלקות ממש השורה ומתלבש בתורה. וזהו ענין בחי' אורך. ושלמה לא השיג אלא שלשת אלפים משל. אבל באמת כך הוא עד רום המעלות לאין קץ כו' כמ"ש מכ"ז בת"א ס"פ מקץ בד"ה מזוזה מימין. והנה ידוע בענין המשלים שהוא