נד ד

הוא ע"י בחי' ומדרגה יותר עליונה כו' עד וזהו הוא עשנו כו' וע' בפרדס בעה"כ ערך ארוך וערך ארך אפיים ושם מענין והארכת ימים כו' ובמא"א אות א' סעיף קכ"ד אריך אנפין נק' כתר כו' פרצוף היותר ארוך מכל האצילות וממנו אורך ימים וממנו ארוכה דארך אפים כו' וע' זח"א פ' בראשית דל"ז סע"ב. וע"ד כל הנ"ל י"ל ענין מ"ש שהקו נמשך מלמעלה למטה:

ואחר כל הנ"ל יש להבין קצת ענין יוה"כ וסוכות דהנה מבואר למעלה בפי' כי עמך הסליחה שהוא בחי' כי עמך מק"ח מקור התענוגים כמ"ש בזהר פ' אמור ולכן ביוהכ"פ ה' עינויים לפי שהתענוג מאכילה ושתייה כו' הם תענוג מדבר שחוץ ממנו. אבל יוהכ"פ ע"י התשובה מעורר עצמיות אור א"ס ועמ"ש בלק"ת בד"ה מי אל כמוך ובד"ה האזינו השמים בפי' תשובה קדמה לעולם ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה וזהו כי עמך הסליחה. וע"כ אסור איסור כרת באכילה ושתייה כו'. ה' עינויים מדברים גשמיים רק להיות אז תתענג על ה' וכן בגדי לבן דכה"ג ביוהכ"פ כי גוון לבן הוא גוון עצמי שאינו מורכב ועפ"ז י"ל מ"ש שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם דלכאורה אינו מובן דהרי בשבת מצוה להתענג במאכל ומשתה. וא"כ יוהכ"פ שהוא שבת שבתון שהוא למעלה מבחי' שבת. מדוע אה"כ ועניתם את נפשותיכם אלא הענין כי שבת היא המשכת מוחין דאבא היינו בחי' חכמה הנק' עדן והתענוג המתלבש בחכמה הרי הוא עד"מ התלבשות והרכבת התענוג שנתלבש להיות התענוג מן החכמה. ואין זה כמו מקור התענוגים שאין התענוג מדבר שחוץ ממנו. וע"כ גם למטה המצוה להתענג במאכל ומשתה כי כן חו"ב נק' אכלו רעים. אבל בחי' שבת שבתון דיוהכ"פ בחי' כי עמך הסליחה. כי עמך מקור חיים לכן אסור התענוג מאכילה ושתיה. כי הוא גלוי ממקור התענוגים שלמעלה מהחכמה כנודע ועמ"ש בלק"ת בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השני פ"ב. ובפ' שלח סד"ה אני דפ' ציצית הנז"ל. והנה אח"כ היינו לאחר עשי"ת ויוהכ"פ עי"ז בסוכות נמשך להאיר במקיפים ופנימים שמהקו כו' ולכן חלל סוכה עד עשרים אמה בחי' כתר והיינו ע"י הסוכה נמשך בחי' השראת המקיפים וע"י ד' מינים שבלולב שהם שרשם מד' אותיות השם נמשך להאיר בבחי' פנימי' להיות בחי' דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפצה כו':