יא ג

בחומר ובלבנים. וכדי לזכות למ"ת פב"פ דבר ה' הוא ע"י כנפי נשרים שמגביה למעלה. לכן כל הד' מחנות הם מד' מוצאות הפה. אך מוצא הה' הוא בחי' גיכ"ק בחיך וכולם בחכמה אתברירו הוא העושה שלום כו'. וזהו חכו ממתקים ששם גילוי המתיקות כמו בגשמי חיך אוכל יטעם וטעמים הם בחכמה כו' ואותיות גיכ"ק הם ממתיקים את הגבורות של הד' מוצאות [וע' בזהר פ' שמיני דף ל"ט ע"ב ועמ"ש בפ' ויחי ע"פ חכלילי עינים כו' בפי' כל חיך הטועם כו' וע' בפע"ח בשער השופר פרק א' בענין גיכ"ק מהחיך שהוא החכמה כו' ע"ש ובהרמ"ז ר"פ אחרי ובזהר ס"פ משפטים דקכ"ג א' ובאדר"ז דרצ"ה ב'] והנה ביאור ענין ה' מוצאות הפה. הענין שאותיות הם המשכות כו' כמו ויפח באפיו נשמת חיים שמהבל עליון נעשה ונתהווה למטה שכל דהיינו נשמת אדה"ר כו'. כי ענין ופי' הבל ר"ל התפשטות חיות הנפש כמו התפשטות הכח שביד לעשות כל מלאכה שהרי כשישן אינו יכול לעשות מאומה כו'. ובחי' זו הוא התפשטות חיצוניות הנפש דהיינו בחי' כח העשיה ועד"ז נאמר למעלה ג"כ עשה את השמים ואת הארץ שהוא התפשטות חיצוניות בעולם העשיה (וע' מזה בד"ה בחדש השלישי בפ' יתרו בענין על כל שבח מעשה ידיך) אבל וברוח פיו כל צבאם שהם מבחי' התפשטות חיות ההבל שהוא יותר פנימי כו' ויש בחי' התפשטות המחשבה ולמעלה מהם מדות ולמעלה מהם הרצון וכעד"ז כל הע"ס רק שאינם מתגלים למטה רק ה' בחי' כמ"ש בע"ח. ואותיות מלשון אתא בוקר ויאמר אלקים יהי אור המשכת החסד כו'. שהכל המשכת אור א"ס ב"ה בנשמות בבחי' פנימי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ובמלאכים בבחי' חיצונית שבכל עולם שומרי הגן כו'. והנה השפעת המלאכים שעור ה' הוא ע"י ישראל במנחת העומר שמניף הכהן כו' ונק' עומר התנופה ופי' בזהר בלק קפ"ח ב' תנו פה תנו כבוד כו' עליית הנוק' למקורה ושרשה ומשם יורד ההשפעה כו':

ב אך בשבועות קציר חטים הוא המשכה וגילוי ההעלם שלמעלה מן הדעת. כי עה"ד חטה היתה שאין התינוק יודע כו' הרי ע"י החטה נמשך גילוי בחי' הדעת והוא גילוי ההעל' שלמעל' מן הדעת כו'. דהיינו בחי' אנכי ה' אלקיך אנכי מי שאנכי דלית מחשבה תפיסא ביה בבחי' דעת נגלה ממש רק ע"ד שהתינוק קורא אבא אע"פ שאינו משיג איך הוא אביו ובחי' גילוי זו הוא מבחי' אנכי מהו"ע ית' למעלה מעלה מן הגלוי דבחינת שעורה מזון המלאכים שהוא בחי' דבר ה' בחי' חיצוניות בלבד. וביאור הדבר הנה כתיב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' וגו' פי' מוצא פי ה' שנשתלשל בלחם ממנו יחיה האדם. והגם שבאדם ג"כ נשתלשל ונמשך מוצא פי ה' אלא שהאדם הוא מעולם התיקון מזיווג זו"נ כו' כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם הכל מעולם התיקון אבל החטה הוא ממה שנפל בשבירת הכלים בנוגה ונוגה לו סביב ובחי' נוגה הוא מעולם התהו. וחטה הוא בלע שהוא הראשון לז' מלכין קדמאין דתהו בחי' הדעת דתהו אלא שירד למטה מפני שהוא מחיצוניות העולמות דתהו. אבל מ"מ כיון שהוא מעולם העליון נעשה חיות לאדם וירידתו למטה הוא כמארז"ל אין לך כל עשב מלמטה כו' [בב"ר פ' יו"ד] שההשפעה היא מלמעלה וגבוה מעל גבוה כו'. והנה התינוק שיודע לקרות אבא אין דעתו דעת הגלוי שהרי אינו יודע למה הוא אביו אלא נעשה לו התקשרות לאביו בלי טעם ודעת והתקשרות זו היא חזקה מאד אך היינו גילוי ההעלם עצמו [פי' גילוי הדעת הנעלם שלמעלה מן הדעת המושג והיינו דעת דתהו שהוא למעלה מהדעת דתיקון שהוא דעת המושג ולפיכך נולד ע"י החטה ששרשה מדעת דתהו. או י"ל דעת הנעלם היינו דעת העליון שהוא למעלה מדעת המושג שהוא דעת תחתון ועמ"ש מענין דעת עליון בביאור ע"פ כה תברכו וע"פ