יא ד

החלצו מאתכם ועמ"ש ע"פ ואלה המשפטים ועמ"ש ע"פ ששת ימים תאכל מצות] וגם בשעורה יש מוצא פי ה' שמחיה את האדם אלא שאינו משפיע בו גילוי ההעלם שהוא הדעת החזק שמעולם ההעלם כו'. וגילוי ההעלם הוא אשר הוצאתיך מארץ מצרים למעלה מעלה מגדר ההשגה [כמ"ש בפנים] מצרים נק' בינה ובינה בגרון שהוא מיצר המפסיק בין מוח ללב והוא הקול שמעורר הכוונה וכן פרעה במצרים וג' שריו קנה וושט וורידין ובגשמיות בין הראש ללב גרון המפסיק כי להיות לב ומדות נמשך מהמוח צריך שיתקצר כו' [כמש"ל פ' יתרו ובפ' וארא ע"פ לכן אמור]:

ג והנה חמשים שערי בינה ענפין מתפרדין אבל במקורם הם כלולים כשהם בא"א ש"ע נהורין ר"ך וק"ן חשבון גדול תיקון אריך כו' [וכמ"ש בע"ח שער א"א פי"ד וע' בפע"ח שער ספירת העומר פ"ז גבי מורי זלה"ה לא היה מסתפר כו' ועמ"ש מענין פי' חשבון גדול בביאור ע"פ על כן יאמרו המושלים בואו חשבון. ועמ"ש באגה"ק ד"ה וילבש צדקה בענין פי' כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול כו' וע' בע"ח שער א"א ספ"ה שבהיות למעלה הם חשבון גדול כו'] ומשם למל' דאצי' כו' הארת פנים יאר ה' פניו המשכות הכתר. והוא ענין תורה שאומרים כ"ד ספרים בליל שבועות הגם דאורייתא מחכמה נפקת מקורה תרי"ג ארחין שהוא הלבנונית מגלגלתא דאריך כתר שבכתר כו' והוא ענין שתי הלחם שבשבועות לכו לחמו בלחמי המשכת מוחין מנו"ה דאבא ובפסח מצה לפי שבאצי' אין לעורר הגבורות אבל בשבועות גילוי הכתר שהוא בחי' שלמעלה מאצילות חמץ תאפינה דייקא ששם הגבורות נכללים כו' לית שמאלא בהאי עתיקא חירות ממ"ה וכמארז"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו כו'. אך צ"ל ממטה למעלה מעט מעט היום יום א' שני ימים פי' מכיון שממשיכים הרי יש כאן שני ימים שאין המשכה זו של יום זה בחי' אחרת משל יום אחר אלא הכל הוא בחי' אחד מעט מעט ובליל ע"ש אינן אלא מ"ט ימים אבל מכיון שהגיע יום השבועות ממילא נעשו חמשים יום מכיון שהגיעו למקורן כו' ושער החמשים הוא המחבר כו'. ועי"ז נמשך אור הכתר והוא הארת הפנים גילוי הפנימי' דרך הכלי שלא יהיה הכלי מפסיק וגם דרך מוצא פי ה' הוא גילוי פנימי אך הוא דרך נקב וחלון כו'. ולא ראי זה כראי זה שדרך נקב הוא גילוי יותר אבל הארת פנים אינו אלא הארה בעלמא כו' כמו הארת המצחא. אך הארת פנים מתחלה כד סליק ברעותא כו' [ע' בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ב'] אבל עכשיו באתעדל"ת תליא כמ"ש יאר פניו אתנו אתנו דוקא באתעדל"ת מחמת שמחת העבודה בשמחה וטוב לבב מעוררין שמחה מלמעלה וגם ענין השמחה הוא התגלות הפנימי' כמו צהבו פניו של רבי כו' [ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה בפי' ויין ישמח כו' להצהיל פנים משמן] והנה תחלה אנו ממשיכים לעומר שהיא הנוק' המשכת ש"ע נהורין אר"ך וק"נ ודוקא בזמן שבהמ"ק היה קיים שאז היו מקריבין העומר. משא"כ תפלה ש"י אפי' בח"ל שכמה מיני מדרגות כו'. ע"י הנפת העומר עליות הנוק'. והנה עכ"ז עליי' זו ע"י המלאכים אריה דאכיל קרבנין כו'. אבל לע"ל ירום ונשא וגבה מאד אפי' מבחי' משה ובמשכן של משה לא היה ארי'. וזהו כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל כו'. ועתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כו'. אז ארי' כבקר יאכל תבן תבן הוא השפעת השעורה וזהו שעכשיו המלאכים מעטרין לתפלה גפיף ונשיק ומעטר לה כי להיות התפלה בקול ודבור גשמי א"א לעלות כ"א ע"י המלאכים הממונים (שהם הממוצעים גבוה מעל גבוה וכמו הנפש מתלבשת בדם ע"י ממוצעים הם האדים כו') שנותן פנימי ומקיף שלו. אבל לע"ל שיתקיים ומלאה הארץ דעה יהיו כל הבחי' בישראל עצמן: