יד ב

יגדל נא כח אד' כמ"ש במ"א דהיינו שממשיכים גילוי אור א"ס סוכ"ע בהדבור עליון וזהו ענין העונה יהא שמיה רבא מברך והיינו ע"י בכל כחו גבורי כח כנ"ל וזהו ג"כ ענין שיעקב נתן לדוד כ"ח שנה משלו בחי' המשכת הכח בשם אד' כו'. ונקרא בחי' זו מלאכיו גבורי כח. ע"ד שנתבאר בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י בפי' שרפים עומדים ממעל לו כו'. וע"כ נקראו מלאכיו גבורי כח גם ע"ד והחיות נושאות את הכסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם והם נושאים ומרוממים בחי' זו לאור א"ס עצמו והכח בהם ע"י ששרשם מעולם התהו כמ"ש כ"ז בד"ה זכור ושמור בדבור אחד בת"א פ' יתרו ובפע"ח שער השבת גבי כתר יתנו לך כו' מלאכים פי' שחו"ב נק' מלאכים כו' ע"ש וע' במא"א אות מ' סס"א וכפשוטו גבורי כח כדפרש"י ספ"ק דקדושין (ד"מ ע"א) שלבש כח לכוף יצרו ע"ש. וזהוכמארז" ל (רפ"ד דאבות) איזהו גבור הכובש את יצרו. שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר (במשלי ססי' ט"ז) והמכוון י"ל שעי"ז שכובש את היצה"ר שהוא מבחי' סיגי הגבורות וממתיקו שיהי' בטל ליצ"ט שהוא מבחי' אהבה וחסד עי"ז ממשיך המתקת הגבורות מבחי' ארך אפים ורב חסד כו' ועי"ז הוא עושי דברו שמתקן ובונה הדבור עליון שנק' עיר אלקינו שהוא מבחי' שם אלקי' ושם אד' והוא ממשיך בו הגדלת כח שם אד' כענין ועתה יגדל נא כח אד' כו' והיינו ע"י ה' ארך אפים כו'. ועמ"ש לקמן בביאור ע"פ נשא את ראש בני גרשון בפי' מקדש אדני כוננו ידיך כו' וזהו משארז"ל שלעתיד עתיד הקב"ה לקרוא לירושלים שם חדש. היינו מ"ש ושם העיר מיום הוי' שמה (סוף יחזקאל) כמבואר ברבות תולדות (פס"ה) ובמדרש איכה (דס"ח ע"ב ס"פ) על אלה אני בוכיה טבא למדינתא דשמה כשם מלכה כו' דכתיב ושם העיר מיום הוי' שמה (עיין שם) והיינו כי ירושלים הוא יראה שלם ועכשיו נקראת עיר אלקינו והאלקים עשה שייראו מלפניו. אכן לע"ל יהיו בבחי' יראו את הוי' בבחי' ביטול ממש ע"י ונגלה כבוד הוי' כו' כמבואר למעלה. וזהו ע"י העבודה עכשיו בבחי' גבורי כח שהם הם עושי דברו כו'. ועי"ז יוכלו לשמוע בקול דברו ממש. מה שעכשיו נאמר זה רק במשה כו'. כנ"ל. וכמ"ש במדרש תהלים (סס"י י"ד) שלע"ל יתקיים מה שאמר משה ומי יתן כל עם ה' נביאים ומ"מ גם עתה בחי' זו בעבודה היינו ע"י עסק התורה שעי"ז הוא בחי' קול דברו ממש כמ"ש ואשים דברי בפיך וכתיב תען לשוני אמרתך כו' ועמ"ש בביאור ע"פ וידעת היום בסופו ע"פ מאמר הספרי שמתוך כך אתה מכיר כו' אך צריך להקדים לזה להיות גבורי כח עושי דברו כו':

ביאור על בשעה שהקדימו הנה שרש ענין הנזכר לעיל בפי' סוף מעשה במחשבה תחלה שבחי' חכמה עילאה הוא סוף מעשה של הקב"ה. פי' כי סוף התלבשות רדל"א הוא בחכמה דאצילות כמ"ש בע"ח שער מ"ז פ"ג ושער ב' במה"ב פ"א פ"ג והובא בסש"ב פרק ל"ה בהג"ה והנה רדל"א שנמשך ממל' דא"ק זהו בחי' מאמר וכמ"ש בפע"ח בכוונת ברוך שאמר והיה העולם רדל"א. ומבואר לעיל דמאמר ועשייה הכל אחד וזהו סוף מעשה. פי' שסוף התלבשות בחינת רדל"א הוא בחכמה הנק' מחשבה וזהו במחשבה תחלה. וע' במק"מ בפי' הזהר (בראשית ט"ו א') בתר ההיא נקודה לא אתיידע כלל כי אור א"ס אינו מתגלה רק בחכמה והחכמה מתפשט בתוך אימא וזו"נ כו' ע"ש:

וענין התורה והמצות. הנה כמיא דאשקי לאילנא היינו ה"ח דז"א