טז ב

היה קטן מהכיל את המראה לכך נפל עליהם חרדה גדולה. וכך הוא בענין גילוי אור א"ס בבחי' מזל שהוא הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף לפי שאין גילוי זה בא לידי התלבשות להיות נתפס ונקלט במוח שכלו לכך תפול עליו אימה ופחד וחרדה גדולה, (ועמ"ש במ"א ע"פ האזינו ענין מזליה שהוא בחי' אין שלמעלה מהחכמה והשתא א"ש דבחי' סובב יוכל להתגלות לבחי' מזל). ועל יראה גדולה כזו שהיא למעלה מההשגה במוח שכלו רק בבחי' מזלייהו אמרו אם אין חכמה אין יראה. וכמ"ש ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה כו' שלהיות גילוי זה בבחי' מזלייהו עד שתפול עליו אימה ופחד הוא ע"י עסק התורה דאורייתא מחכמה נפקת והוי' בחכמה כו' שאור א"ס ב"ה שורה ומתגלה בחכמה כח מ"ה בחי' ביטול שאין אור א"ס ב"ה שורה ומתגלה אלא במה שבטל כו', (ועמ"ש מזה בפ' ואתחנן בד"ה ואהבת את יעו"ש). והיינו התורה שהיא חכמתו ית' ממש והוא וחכמתו אחד כי הוא המדע והוא היודע כו'. ועיקר גילוי זה למעלה במקור התורה שהיא בחי' חכמה עילאה היא בבחי' מזל שמזיל וממשיך השפעה מגילוי זה להתפשטות התורה שלפנינו המלובשת בג שמיות. והנה תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל באורייתא כו' וישראל נק' חיילין דאורייתא בזהר (ר"פ במדבר קי"ז ב') ע"פ שאו את ראש בני ישראל כו' כי ס"ר אותיות התורה הן שורש ומקור ס"ר נשמות ישראל כל אות שורש ומקור נשמה א' כו', ובעסק התורה למטה תעורר שורש נשמתו למעלה בחי' מזל להמשיך גילוי אור א"ס ב"ה המלובש בחכמה עילאה מקור התורה ששם יסודתה של הנשמה בהררי קדש להיות נמשך בחי' גילוי זה בבחי' מזלא שרש הנשמה למעלה ותפול עליו אימה ופחד וחרדה גדולה מפני גילוי אור ה' א"ס ב"ה ממש בבחי' מזלייהו דחזו. (ועמ"ש מזה בד"ה וזאת המצוה אשר צוה ובד"ה כי תצא. ועוי"ל בענין זה עפמ"ש בפ' בשלח ע"פ וייראו העם את ה' ויאמינו בה' שיש ב' שמות בי"ג מדות הרחמים ופסיק טעמא בינייהו ובחי' שם הוי"ה המהוה השתלשלות העולמות ממנו נמשך היראה שיראה הוא ע"י גילוי כמו והנורא בתוספת וי"ו משא"כ בבחי' שם הוי"ה שלמעלה מהשתלשלות סובב כל עלמין נאמר רק ויאמינו אבל לא שיומשך משם בחי' יראה. וזה היה קודם מ"ת אבל מ"ת הוא ויצונו כו' ליראה פי' שעי"ז יומשך גילוי שם הוי' סוכ"ע ג"כ שיהי' מזה ממש בחי' יראה. ואיך הוא זהו ע"י מזלייהו דחזי בשרש התורה שהיא ג"כ מבחי' מזלא עילאה כמ"ש באדרא דנשא קל"ד א' בפי' הכל תלוי במזל אפי' ס"ת בהיכל כו' וכנזכר לעיל דהיינו שמזיל וממשיך ההשפעה לתורה שלפנינו כו', ונמצא יש ב' בחי' יראה הא' יראה תתאה הב' יראה עילאה ע"ד דמזלייהו חזו ולכן אין מבטלין ת"ת למצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים דכיון שתכלית התורה הוא ויצונו כו' ליראה כו', ועיקר התגלות יראה עילאה הוא ע"י התורה כי אם אין חכמה אין יראה (ועמ"ש עוד מענין עסק התורה בד"ה כי ביום הזה יכפר בפ' אחרי בפי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום כו' ע"ש). אמנם למצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים מבטלין ת"ת דאל"כ הרי אם אין יראה תתאה אין חכמה כו' וכשמבטל המ"ע הרי פורק יראה כו'. ועיקר יראה עילאה זו איתא בהרמ"ז ר"פ וישב ופ' אחרי שהוא נמשך מגבורה דעתיק יראה גימ' גבורה והוא המלובש במו"ס שמשם המשכת בחי' מזלא שהוא מקור המשפיע לתורה שלפנינו דמחכמה נפקת. וע' באגה"ק כשהאדם עוסק בתורה דיוקנו עוסק למעלה בתורה היינו התקשרות מזלי' של הנשמה במקור התורה ועי"ז נמשך יראה עילאה הנ"ל. עוד יש לבאר ענין זה באופן אחר קצת והוא עפמ"ש בענין שרש העבודה ומצות תלמוד תורה והוא שהנשמה עצמה היא למעלה מהחכמה עד שהחכמה וכ"ש שאר בחי' הנפש בינה ודעת וז' מדות הם רק בחי' כלים לעצמיות הנשמה שהיא