יז ב

שהתורה בז"א ומצות בנוק'. הקושיא הב' דפעמים משמע שתו"מ שרשם בזו"נ ולפעמים משמע ששרשם בכתר וחכמה כנ"ל. הג' קשה עוד דפעמים משמע שהמצות שרשם בז"א כנ"ל דרמ"ח פקודין כו'. וזהו שלא כב' משמעות דלעיל ששרש המצות בכתר וג"כ במל' כנ"ל) אך הענין שיש בחינת אברי' הפנימי' ואברים החיצונים. והנה אברים הפנימים מקבלים חיותם מן המוחין שבראש ע"י עורקים וגידי' כו'. ולכן יש להם קשר וחיבור זה עם זה. בחי' אברי' הפנימי' הוא בחי' המדות שהם לפי ערך השכל וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש. שההתפארות וניצוח וכן כל המדות הוא עפ"י הוראת השכל משא"כ אברים החיצונים אין מתקשרים זה עם זה במוח שבראש. אבל מתקשרים עם עצם הגולגולת שיורד ונמשך ומתחבר בח"י חוליות שבשדרה ומשם לגיד הנשהושם מת פצל החוט ויורד לירכין וכמ"ש ויגע בכף ירכו שכל האברים החצונים מתחברים בעצם הגלגולת שבראש. ועפ"י הנ"ל יובן ענין המצות שהן מצות המלך היינו בחי' חיצוניות האברים ורמ"ח פקודין רמ"ח אברין היינו פנימיות האברים שהוא בחי' ז"א בחי' התורה. והגם שהמצות הן למטה במל' מצות המלך (ונמשך מחיצוניות האברים דז"א כדלקמן). למטה מבחי' תורה (שהוא פנימי' האברים דז"א) עכ"ז בשרשן הן למעלה היינו מבחי' קרקפתא עצם הגלגולת למעלה מן המוחין שהוא בחי' התורה דאורייתא מחכמה נפקת ואו"א מוחין לז"א בבחי' השתלשלות א"פ. (וכנ"ל במשל דפנימי' האברים מתקשרים במוח כן פנימי' האברים והכלים דז"א מתקשרים באו"א. וזהו בחי' אורייתא דמחכמה נפקת ומתלבשת בפנימית ז"א. וחיצוני' האברים מתקשרים בגלגלתא וזהו שרש המצות ששרשן בגלגלתא. ובהתמשכותן למטה מתלבשים דוקא בחיצוני' האברי' למטה מבחי' התורה שהוא פנימי'. שכל דבר הגבוה יותר יוכל להתלבש למטה יותר עמ"ש במ"א ע"פ וייצר את האדם עפר כו' וכן ממשל כח הראיה שמתלבש בעשי' גשמיות משא"כ כח השמיעה. וז"ש באגה"ק בד"ה איהו וחיוהי חד וז"ל ובזה יובן היות המצות במל' והתורה בז"א הגם שלמעלה בא"א המצות הן בגלגלתא ושרש התורה מח"ס אלא שהוא כחותם המתהפך ונעוץ תחלתן בסופן יעו"ש) ומה שמצינו מצות בבחי' ז"א. כי הנה מל' לית לה מגרמה כלום רק שהיא עשיראה דכולא. כי ז"א הוא ט"ס מכתר עד מל' או מחכמה עד מל' ועד בכלל. וכל א' כלולה מט' הרי פ"א. ובכל א' יש ג' בחי' ראש תוך סוף שהוא חב"ד חג"ת נה"י כי בכל ספירה בפרט יש עצם המדה שהיא בחי' חג"ת. ושכל וטעם המדה בחי' חב"ד. ונה"י שהוא השפעה עד"מ בחי' הניצוח טעם הניצוח ועצם הניצוח והשפעת הניצוח שמתלבשת בבחינת המעשה בבחינת גילוי והוא בחינת עשיראה דכולא. וטעם המספר רמ"ח אברים הוא בז"א ג"פ פ"א עולה רמ"ג וה"ח המגדילים רמ"ח. ובחי' המל' עשיראה דכולא שממל' דחסד נעשה חסד שבמל' וממל' שבגבורה גבורה שבמל' שהוא בחי' חיצוני'. [ומתורצים כל הקושיות דלעיל בענין שרש התורה ומצות. אך ביאור ענין מהות שרש המצות בכתר ואיך אח"כ הם בזו"נ. הענין כמו במצות שאנו עושים יש ב' בחי' מעשה המצוה. וענין רצון העליון שבה שהשי"ת רוצה שנעשה המצוה שנניח תפילין ונתעטף בציצית כמ"כ יובן שרש המצות בכתר היינו בחי' רצון העליון שבמצות. ושרשן בחיצוני' אברים דז"א הם תקון אברים דז"א שרצון העליון של המאציל ב"ה לתקנם ע"י רמ"ח מ"ע שאנו מקיימים כו' כמ"ש במ"א בענין פ' ציצית במ"ש ועשיתם את כל מצותי. וכן מובן ממ"ש באגה"ק ד"ה להבין מ"ש בפע"ח דבזה"ז כו' שכל המצות לתקן רמ"ח אברים דז"א ע"י המשכת אור א"ס ב"ה כו' וחפץ עליון להמשיך האור כו' כגון בצדקה וגמ"ח נמשך הארת א"ס ב"ה לחיצוני' הכלי דחסד דז"א ובקיום הדינים בחיצוני' גבורה.