יט ד

הנק' יום יום. (ועיין ברבות שיר השירים ע"פ ראשו כתם פז מענין יום יום) וזהו אני תורתך שעשעתי. שכדי להיות תורתך שעשעתי שיתלבש בחי' התענוג עליון בהרצון עליון הנק' גלגלתא ובחכמה עילאה הנק' עדן הוא ע"י אני, דהיינו כשעושה מבחי' אני אין שהוא ביטול היש. עי"ז דייקא ממשיכים בחי' שעשועים ותענוג עליון הנ"ל. ויסוד כל התורה הוא ביטול היש לאין שכשלוקח האתרוג למצוה שורה עליו בחי' אין ורמ"ח מ"ע רמ"ח איברים כמשל האבר שבו נמשך חיות הנפש. וגם הנפש מקבלת ממנו כי לולי האבר לא היתה הנפש עושה פעולתה כו' וכך ע"י המצות נעשה ביטול היש לאין וע"י ביטול היש זה מעורר למעלה גילוי אין העליון הוא בחי' תענוג העליון דקמיה באמת כולא כלא חשיבא כי מה שהאדם מבטל עצמו אינו אמת עדיין אלא שעי"ז נמשך גילוי אין כו' [ובאדר"ז דרפ"ח תחלת ע"ב ובגין כך ע"ק איקרי אין והוא למעלה מבחי'* גלגלתא כנ"ל ועמ"ש מענין זה ע"פ את שבתותי תשמרו] וזהו ענין שעשועים יום יום כי בכל יום עושה האדם מיש אין מחדש ועיקר בחי' זו ע"י מס"נ בק"ש כנ"ל:

ג משחקת לפניו בכל עת. ב' עתים הן כנודע שיש כמה זמנים שונים במל' פעמים עומדת פב"פ ופעמים עד החזה דז"א ופעמים נקודה תחת היסוד והיינו שפעמים מקור נשמות ישראל פנימיותם לה' ופעמים בבחי' אחוריים וכמ"ש עת לחבק ועת לרחוק מחבק [וע' בזהר פ' אחרי דנ"ח סע"א וע"ב] כי וימינו תחבקני כתיב ועי"ז גורם שתהיה פנים בפנים [עמ"ש בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא בענין שכפה עליהם הר כגיגית שהוא בחינת וימינו תחבקני כו' ע"ש וע' בפע"ח שער חג הסוכות] ופעמים עת לרחוק מחבק שהחסדים מכוסים ביסוד אימא ואינן מתגלים ומאירים אלא נעלמים בתוך הבינה. וע"ז אומרים ופרוס עלינו סוכת שלומך ואותה אנו מבקשים וימינך מקרב חיקך כלה שיצאו החסדים מיסוד אימא שהוא בחי' תשבע"פ ששם האור גנוז ולהיות ימין ה' עושה חיל כו'. ועל הב' עתים הוא אומר משחקת כי בכל א' מישראל יש בחי' מס"נ ורצון לה' אלא שיש מי שהוא בבחי' אחוריים כו'. ואעפ"כ גם אז יכול לעבוד עבודה תמה ולמס"נ באחד [ועמ"ש בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך כו' בענין ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך כו'] ולכן גם ממנו הוא צחוק מביטול היש לאין ועי"ז מעוררים למעלה גילוי שעשועים עליונים בכתר וחכמה כו'. [ושחוק זהו ענין התגלות התענוג ועיין בע"ח שער לידת המוחין פ"ב ושער לאה ורחל פ"ג דשחוק הוא ב"פ אור וכן ואהבת ב"פ אור, וב"פ אור זהו ענין ושמתי כד כד, והיינו כ"ד אותיות שיש בפסוק בשכמל"ו דק"ש שחרית וערבית וכנ"ל שע"י ביטול היש ומס"נ דק"ש נמשך התענוג עליון והשחוק כו' וע"ש דפ"ב כ"ד זהו ענין אשת חיל כו' ומזה יובן ענין ימין ה' עושה חיל, ועיין באוצ"ח דנ"ח מענין זה (ועיין בב"י ומ"א ססי' תק"ס) ועכשיו נאמר בתורה משחקת לפניו בכל עת ולעתיד אז ימלא שחוק פינו גם שחוק כחשבון מקור חיים ע"ש כי עמך מקור חיים והוא ג"כ כחשבון גימטריא אור א"ס שעל ידי גילוי אור אין סוף ב"ה נמשך התענוג עליון שהוא מקור חיים מקור התענוגים והתגלות התענוג זהו ענין השמחה והשחוק ועיין בזהר ס"פ וילך ובפ' וירא דקי"ד א' ובפ' חיי שרה דף קכ"ז א' ועיין בלק"ת בישעי' ע"פ ולא בכסף תגאלו מענין ישחק בשי"ן]:

משחקת בתבל ארצו. הארץ הדום רגלי היא המל' ותבל ארצו פי' תבל ב"פ אריה ב"פ יראה דהיינו בחיות ובאופנים. אריה שאג ע"י התבוננות איך שהוא ית' קדוש ומובדל לא כהתלבשות הנפש בגוף כו' וב' בחי' אלו יש בישראל כי יש שיש לו נפש דעשיי' ויש שיש לו רוח דיצירה [ועי' בזהר ר"פ משפטים דצ"ד ע"ב] ועל שניהם אומר משחקת שמשניהם נעשה שחוק למעלה כנ"ל. [ובע"ח שער תיקון נוק' ספ"ב פי' ג"כ ענין תבל ב"פ רי"ו אלא דפי' שרומז להמשכה גבוה מאד וכמ"ש ג"כ בפע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"ו. אכן י"ל דהמשכה עליונה זו נמשך ע"י האתעדל"ת דב' בחי' אריה הנ"ל וזהו משחקת בתבל ארצו שמבחי' אתעדל"ת דתבל ארצו שבישראל נמשך בחינת שחוק ותענוג עליון והוא שרש המשכה עליונה שבע"ח ופע"ח שם]:

וענין ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים. הנה בחי' ק"ש נק' ישיבה והיא העיקר בתפלה להיות מס"נ באחד ושתים לפניה אינם אלא הכנה. והשמו"ע שאח"כ הוא המשכה כו' אבל העיקר הוא בחי' מס"נ וביטול היש בחינת ק"ש. והענין כי להיות עצמותו ית' מרומם ונעלה למעלה מעלה מכל העולמות וכמאמר בורא קדושים ישתבח שמך כו' שהתהוותם מבחי' אור וזיו בלבד וכמשל האור שאינו ממהות עצם המאור כו' ובכל יום צ"ל נמשך אור חדש מן המאציל ונמשך בכתר וחכמה וכמ"ש בפע"ח [שער א' פ"ז] שאין המשכה שביום זה כהמשכה דיום אתמול וממשיכים אור חדש ע"י התפלה והיינו ע"י מס"נ דייקא שגורם צחוק ותענוג עליון כו' [וע' בפע"ח שער הק"ש פ"ו ופרק י"א וכמ"ש מזה בביאור ע"פ הראיני את מראיך כו'] וכמ"ש בלק"א בשם המגיד נ"ע המשל מלב מלכים אין חקר כשרוצים להמשיכו שיפנה לבקשת ההדיוט הוא ע"י שמביאים בנו הקטן שישתעשע בו או שמביאים דבר חדוש כמו צפור המדברת. כי כלום חסר מבית המלך ואין כל זהב וכסף חשוב לנגדו מאומה רק איזה דבר חידוש. כמ"כ כתיב ממושבותיכם דייקא תביאו מבחי' ישיבה שהוא בי"ע משם דייקא הוא העלאת מ"נ, וע"ד באשה קראו מושב שהעלאת מ"נ וחימום הנקבה גורם להזריע זרע הזכר כו' וכך ממושבותיכם תביאו והיינו שהוא עד"מ דבר חידוש שהיש בטל. ועי"ז דוקא מממשיכים מ"ד מבחי' אצילות שהוא אלקות דאיהו וחיוהי חד וזהו תביאו לחם תנופה להמשיך האור בתורה ושתי הלחם ע"ג שני הכבשים מעלה ומוריד כו'. [וע' בפע"ח שער הק"ש פ"ד במ"ש לכן גדולה מצות ק"ש יותר מן התפלה שהרי מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש ואינו מפסיק לתפלה ולהיות זווג או"א עילאין ונעלם מאד אין בנו כח לעוררו בהיותנו בעולם האצילות אך ורק בהיותנו בבריאה עכ"ל, והטעם י"ל כנ"ל דמבריאה דוקא שהוא בחי' יש ודבר נפרד כשנעשה ביטול היש זהו דבר חידוש כמו עד"מ צפור המדברת משא"כ מה שהאצילות בטל אינו דבר חידוש ולכן הגם שביטול האצי' גדול יותר לאין קץ עכ"ז עיקר המשכת אור חדש להיות יחוד או"א ממשיכים דייקא ע"י ק"ש שהוא ביטול היש דבי"ע כו', ועמ"ש עוד מענין זה בביאור ע"פ צאינה וראינה בסד"ה הנה להבין ענין. וזהו ממושבותיכם דייקא תביאו לחם תנופה שתים ושתי הלחם הם או"א או ב' מזלות מקור דאו"א וכמ"ש במ"א לחם בגימטריא מזלא וזהו ענין אני תורתך שעשעתי וענין שעשועים יום יום וכמבואר לעיל. בזהר נזכר עוד מענין ואהיה אצלו אמון כו' (ח"א ה' א'. כ"ב א'. קל"ד א'. מ"ז א' ח"ג קע"ח א')]: