ד ד

ה והנה אחר שביררה הניצוצי' בבי"ע והיא עולה בבחי' מ"נ ע"י גבורו' וצמאון שז"ש מדבר כנ"ל אזי אח"כ המשכ' מ"ד להמתיק גבורות דמ"נ והוא ענין יחוד זו"נ וכמ"ש כל צמא לכו למים שהוא בחי' מ"ד הממתיק הגבורות וצמאון דמל'. וזהו בחי' אהל מועד שהוא בחי' היחוד זו"נ שהיא בהיכל אהבה. וזהו שורש ענין הנז"ל דברכת אהבת עול' הוא בחי' אהל מועד כי ברכת אהבת עולם הוא היכל האהבה וזהו ענין וימינו תחבקני הנז'. ולמטה באדם הוא ענין קיום התורה ומצות כמבואר שם הטעם דהוא בחי' חיבוק (ועמ"ש ע"פ וארשתיך לי לעולם), וזהו ענין מ"ש וישק יעקב לרחל שבחי' יעקב נשפל ונמשך בהיכל ק"ק להשפיע המ"ד כו'. וזהו ענין אהל מועד מלשון ונועדתי שהוא הצירוף של ונודעתי שהוא בחי' הדעת כדכתיב והאדם ידע שממנו נמשך ההשפעה ע"י בחי' היסוד (וכנודע בכונת הלולב ונראה דאהל מועד בחי' אהל אח"כ נמשך בחי' המשכה פנימי' וזהו מועד ונודעתי והאדם ידע כו' והוא ענין שים שלום) כי ביסוד ז"א מלובש יסוד דאבא שבו מוחין דאבא ודא"א וע"י שהוא בחי' התלבשות וגילוי התענוג העליון ולמטה בנפש הוא ענין שמחה של מצוה שהשמחה הוא בחי' גילוי בנפש מבחי' עונג ושמחת ה' וזהו ענין לאשתאבא בגופא דמלכא שלמעלה מהג"ע שהג"ע רק זיו כו'. אבל ע"י ירידת הנשמה הנה העלי' היא כשהמל' עולה מבי"ע בבחי' מ"נ היא מעלית ג"כ נשמות הצדיקים ממש ונכללי' בה בבחי' מ"נ ואח"כ נמשך בהם ממש ג"כ המ"ד מיסוד ז"א וזהו בחי' לאשתאבא בגופא כו'. והיינו דוקא ע"י התורה ומצות כי טפת מ"ד נמשך מה"ח שמהם נמשך כל הרמ"ח מ"ע כנודע וגם הטפת אבא נמשכת ע"י כל הרמ"ח אברים שמהם נמשכים הרמ"ח מ"ע וכמ"ש מזה במ"א ע"פ והיה לכם לציצית כו' ע"ש. וזהו ג"כ שורש ענין הנזכר דבחי' זו דאהל מועד הוא ע"י משה והעלאה דבחי' מדבר סיני הוא ע"י אהרן. שמשה הוא שושבינא דמלכא פי' שמשה הוא יסוד אבא לכך הוא השושבינא המוריד את החתן שהוא ז"א ו"ק דאצי' שירד ויתלבש ברמ"ח מ"ע גשמיים שהוא בחי' ירידה גדולה. וכמו עד"מ ירידת והתלבשות כח השכל שהוא רוחני במוח הגשמי שבאדם שהוא ירידה גדולה לפי שהמוח גשמי אינו מערך ומהות שכל שהוא רוחני וכמ"כ למעלה ממש שהרמ"ח מ"ע הם ענינים גשמיי' שהם נתלבשו בעשי' גשמיי' והו"ק שהם המדות דאצילות רמ"ח אברי' דמלכא הם רוחניי' בחי' אצי' שהרי אין ערוך כלל ביניהם ולזה הוא ירידה גדולה להיות התלבשות ו"ק דאצי' ברמ"ח מ"ע גשמיים כמו פ' קדש שבתפלין שהוא בחי' ח"ע שנתלבש באותיות הכתב גשמיי ע"ג קלף גשמי. וכן בכל המ"ע. ובחי' ירידה זו נק' חתן חות דרגא ביום חתונתו זו מתן תורה. לכן להיות ירידה זו הוא ע"י משה שהוא בחי' יסוד אבא והוא בחי' השושבינא דמלכא ויובן זה ע"פ מ"ש בד"ה מצה זו בפי' וענין מוחין דאבא שהוא הבחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות דקמיה כחשכה כאורה ומשם דוקא נמשך הכח להתלבש במצות מעשיות בגשמיות ע"ש גבי בעבור זה עשה ה' לי כו'. ועמ"ש עוד מענין משה בד"ה ואלה המשפטים כו'. וזהו ויקם משה את המשכן שמשה שהוא יסוד אבא שושבינא דמלכא הוא הקים את המשכן שהוא מלכות דאצי' שהמשיך בה גילוי בחי' ז"א הנק' מלכא ועי"ז נעשה קימה מעלייתא לבחי' המשכן ועיין מזה ברבות פקודי פנ"ב כמה חכמים היו שם כו' ולא היו יכולין להקימו כו' עד ואת עלית על כלנה ע"ש ובפ' נשא פי"ב (דרמ"ט ב') ע"פ להקים את המשכן ומי עלה לשמים כו' מי הקים כו' ובזח"ב פקודי רל"ח ב' ר"מ ע"ב. רמ"א ב'. ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא שממשיך ה"ג מבינה למל' כדי שתתעורר בהעלאת מ"נ להיות בחי' מדבר סיני כו' כי אהרן בחי' ורב חסד והנה כמו שבדרום אין בו ישוב כ"כ כ"א