ז א

ב ופי' פקדת ארץ ותשוקקה שע"י המצות שהם בחי' מים נולדה גילוי האהבה בהארץ שהיא כנס"י. והענין כי נגד ד' יסודות אש רוח מים עפר הם ד' שמות* ובחי' שם ב"ן זהו בחי' ארץ ועפר. ובחי' מים הוא בחי' מ"ה כמ"ש בפתח אליהו שם מ"ה כו' כמיא דאשקי לאילנא כו' וזהו ארץ לא שבעה מים דהיינו יחוד מ"ה וב"ן. והנה ידוע דמ"ה הוא המברר ב"ן כי בחכמה אתברירו. והענין יובן בתורה ומצות דאורייתא מחכמה נפקת והנה כל התורה הוא הוראה והבדלה בין טמא לטהור כשר או פסול שהוא ענין הבירור. אך כשר ופסול וחייב וזכאי כו' נמשך מהמדות חו"ג והיינו שהחכמה מתלבשת להיות מוחין לז"א ועי"ז הוא הבירור וזהו ענין שם מ"ה שהוא בז"א אך שהוא בהתלבשות החכמה בז"א כי חכמה כח מ"ה (ועיין בזהר בלק דקצ"א ע"ב ע"פ מה שמו כו'). ומה שנק' המצות מים כי הם מבחי' ה' חסדים כי רמ"ח מ"ע הם מבחי' ט"ס דז"א טפ"ט הוא פ"א כו' עד ה' חסדים המגדילים כמיא דאשקי לאילנא. אך הגם דאורייתא מחכמה נפקת היינו שמשם נפקת בבחי' גילוי אבל שרשה הוא מבחי' כתר שתרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור וכתר הוא רצון העליון רעוא דכל רעוין. וזהו ענין נה"י דא"א שמתלבשים בז"א כמ"ש בע"ח סוף שט"ו שז"א מלביש לנה"י דא"א דהיינו המשכת רעוא דכל רעוין המתלבש בהמצות שהן בט"ס דז"א כנ"ל. וזהו שע"י שפקדת ארץ במעשה המצות עי"ז ותשוקקיה כי לפי שהמצות הם מבחי' רעוא דכל רעוין ע"כ עושין התשוקה והרצון בכנס"י כו'. וגם כח הבירור ע"י שם מ"ה נמשך מהארת המצחא שהוא רעוא דכל רעוין כמ"ש במ"א בביאור ע"פ את קרבני לחמי. וביאור ענין ארץ שהיא כנס"י לא שבעה מים שהם המצות וכמארז"ל והוי רץ למצוה קלה כו' לפי שתמיד צריכה להמשכה זו שע"י המצות שהם יעשו בה התשוקה והרצון עליון. והטעם הוא לפי שהמל' דאצי' מקור נש"י היא תמיד בבחי' עליות וירידות שבלילה יורדת לבי"ע. וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף כו' ובתפלת שחרית היא עולה באצילות (וכמ"ש מזה במ"א ע"פ באתי לגני). וזהו ענין לכי ומעטי את עצמך שמסתתרת בבי"ע וכמו שבהלבנה יש שינויים שמתמעט אורה בסוף כל חדש וחוזרת ומתגדלת מר"ח עד אמצע החודש כו' כך הוא ג"כ למעלה בבחי' מל'. וע"ז נאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום כו' ואני תפלה לעלות מבי"ע לאצילות (וכמ"ש ע"פ וארשתיך לי בענין נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'). אך עכ"ז מחמת גודל הירידה וההתלבשות לברר ק"נ דבי"ע אין בה כח כ"כ מעצמה* לבד לעלות מצד שעדיין לא נבררו הבירורים דב"ן בשלימות והם מחשיכים קצת ולכן צריכה עזר וכח מלמעלה משם מ"ה שתוכל לעלות (וזהו ענין לכה דודי לקראת כלה כו') ויותר יובן זה למטה שלכך א"א לנש"י להתעוררות בהעלאת מ"ן מעצמו וצ"ל פקדת ארץ ותשוקקיה. והוא משום שהאדם ניזון ממאכלים גשמיים שמק"נ ואף שהאדם באכילתו מברר אותן עכ"ז אין הבירור בשלימות גמור עדיין ובהכרח נשאר מעט מטומאת ק"נ [וע' בתניא פ"ח] ולכך המאכל מגשם את האדם האוכלו שמוריד את נפשו להמשיך אחר גשמיות העולם, ואפילו הצדיק שמכוין באכילתו רק לשם שמים ואוכל רק לשובע נפשו שהיא השכינה (כמ"ש בזהר פ' ויחי דף ר"מ סע"א) מ"מ כיון שעדיין לא הגיע הזמן שתצא ק"נ לגמרי מחלאתה וטומאתה ותעלה לקדושה עד עת קץ הימין (כמ"ש בבינונים פל"ז) לכן בהכרח שהמאכל מגשם קצת כו'. ותדע דמי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה יודע בשלימות כוונת היחודים עליונים באכילה ולכן נאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים דהיינו שלפי שהיה משה עמהם נק' אכילתם לפני האלהים (וכדאיתא בגמרא סוף מסכת ברכות). ועכ"ז כשעלה לקבל התורה נאמר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל. והיינו מטעם הנ"ל שמצד חומריות המאכל וגסותו מק"נ בהכרח