ז ג

כרחל לפני גוזזיה נאלמה (וכמ"ש מזה במ"א ע"פ והיה אור הלבנה כו'). אבל בחי' כבד פה דמשה הוא להפך ממש שמצד התגלות הח"ע לא יוכל לדבר וזהו ענין עליית הדבור כו' (וזהו ענין יונת אלם דלשבח קאמר וכענין מלה בסלע משתוקא בתרין. והנה עכ"ז אינו מובן דמ"מ לפ"ז אין כאן דבור כלל ואיך נק' עליית המל' שהוא עליית הדבור. ואפ"ל עפמ"ש באגה"ק ע"פ ויעש דוד. שהאותיות הן בבחינת חומר וצורה הנק' פנימית וחיצונית כו' ועיקר בחי' המל' שנק' דבור היינו פנימית הדבור והוא המאיר בעולמות עליונים רק בעשייה נמשך ע"י התלבשות בחיצונית הדבור שהוא חומר וגוף האותיות. כמו עד"מ באדם הדבור היוצא לחוץ. ולעתיד שיהי' עליות העולמות לא יצטרך להיות ההתלבשות בחומר וחיצוני ות כו' וזהו עליית הדבור, גם כמו שתי רוחות מספרות זו עם זו הרי הסיפור והדבור שלהם דק כמו מחשבה שלנו, ועד"ז יובן ענין עליית הדבור. ועמ"ש בפ' נח בביאור ע"פ מים רבים בפי' ביום שידובר בה שהדבור אינו בפ"ע רק בה שאינו נמשך למטה כו' ע"ש וזהו כענין מ"ש כאן. ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי בענין שם מ"ב דאנא בכח גדולת ז' פעמים ו' וזהו ג"כ ע"ד שבשבת הוא עליית הדבור. ועיין בזהר תרומה דקל"ז ע"א בפי' אין אמר ואין דברים כשאר אמירן דעלמא כו' אלא הם בחי' בלי נשמע קולם ואעפ"כ בכל הארץ יצא קום ע"ש היטב ובזהר בראשית ד"נ ע"ב ועד"ז איתא בפי' הרמ"ז בזהר פ' ואתחנן דר"ס ע"ב גבי רב לך בענין וישמע את הקול מדבר אליו כו' שלא ע"י כלי הדבור רק בפנימיות כו' הוא שרש הדבור בפנימיותו כו' ע"ש ואפשר דהיינו פרצוף הפנימי דמלכות (וכמ"ש מזה במ"א בביאור מאמר הזהר ר"פ בראשית כשושנה כו' כן רעיתי כו'). ובמ"א נתבאר באופן אחר שעתה הדבור אינו מקבל הארת ח"ע אלא ע"י המדות עליונות אבל לעתיד יקבל הדבור מח"ע עצמה שלא ע"י המדות כו' ועמ"ש מזה ע"פ והיה מדי חדש בחדשו ועמ"ש במ"א ע"פ שמח תשמח רעים האהובים בפי' ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו כו' אך ע"י השמחה כו' ע"ש אך מ"מ כשהדבור עצמו מקבל מחו"ב עצמן זהו בחינה גבוה יותר. ובמ"א נתבאר עוד בפי' אז נדברו יראי ה' דפי' נדברו הוא הדבור אשר בא ממילא ומאליו והיינו בחינת ודברי אשר שמתי בפיך רק שתען לשוני אמרתך והיינו ע"י בחי' הביטול בעסק התורה וכמ"ש המגיד להב"י אני המשנה המדברת בפיך וע"ד שכינה מדברת מתוך גרונו של משה. ועד"ז י"ל ג"כ פי' וענין ביום שידובר בה שזהו בחי' אז נדברו כו'). וזהו ענין לרוקע הארץ על המים שבחי' שם ב"ן שנקרא ארץ לא יצטרך לקבל משם מ"ה שהוא ז"א הנק' מים כו' וזהו הנני בורא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר ולא תהיה צריכה למים כו' וכמ"ש במ"א:

ד והנה ע"ז נאמר והיה מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. כי הנה בחינת מספר נופל על דבר שהוא בבחינת התחלקות ופירוד. והתחלקות זו נמשך מבחי' הגבורות וזהו ענין התחלקות הקול וההבל בכ"ב אותיות הדבור שבה' מוצאות שהוא ע"י ה"ג מנצפ"ך. ועד"ז גם המצות הם בבחינת מספר לפי שהתורה נמשך מבחינת גבורה מימינו אש דת כו'. והנה כתיב ולתבונתו אין מספר פי' שעיקר התהוות ההתחלקות המדרגות עד ששייך בחינת מספר זהו אחר סיום יסוד אימא דהיינו למטה מהחזה דז"א ששם החו"ג מגולים ומתחלקים החסדים לג' קוין עד ששם שרש בחי' מספר ומשם מקבלת המל' שמתחלת מהחזה ולמטה כו'. אבל לתבונתו היינו במקום שהחו"ג מכוסים ביסוד אימא הם בבחי' אחדות והתכללות כל החסדים דג' קוין באחדות א' ממש ביסוד אימא ולכן הם בבחי' אין מספר למעלה מבחינת ומדרגת המספר דאינו שייך אלא בבחינת התחלקות משא"כ למעלה בעלמא דאתכסיא הם בבחינת אחדות והתכללות וביטול באור א"ס ב"ה שלמעלה מבחינת