כ ד

ולבבי, ועמ"ש מענין כלה שארי בד"ה שיר השירים. והוא החופה על הקרשים שהוא בחי' הביטול רצון הנ"ל. והוא ג"כ כדמיון שיש באדם עצמות ויש בשר וגידים החופפים עליהם. ובחי' העצמות זהו היסוד שעליהם נבנה הבשר והגידין והוא בחי' כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך כו', בחי' ביטול רצון וזה צ"ל באדם כל היום ומזה יבא אח"כ לבחי' בשר וגידים הוא בחי' אהבה [כי בשר הוא יסוד האש וגידים בחי' דם ורוח] וזהו עבודת בני גרשון:

ג והנה בעבודת ה' בתפלה בחי' ביטול רצון הנ"ל צ"ל ע"י התעוררות יראה תתאה בפסוד"ז וברכת יוצר אור בסיפורו מיראת* וביטול המלאכים, ולבוא לבחי' הילוך ואהבה הוא ע"י התבוננות באמרו אהבת עולם כו' שמע ישראל כו' שהוא בחי' היכל האהבה פי' שמע ל' הבנה כידוע. והוא ענין ההתבוננות בגדולת ה' איך שכל העולמות כולם ג"ע עליון ותחתון וגם מה שעתיד להיות באלף* השביעי לעתיד לבוא וגם עד נ' אלפים יובלות כולם עלו במחשבה א' לבד קמי' עצמותו ית' וכמאמר צופה ומביט עד סוף כל הדורות והבטה זאת במחשבה א' היא לבד כמ"ש בזהר ובמדרש דבמחשבה א' ברא הקב"ה כל העולמות. ועד"מ* המחשבה באדם התחתון שאינה רק בחי' לבוש לבד לנפש וכ"ש למעלה כי לא מחשבותי מחשבותיכם כתיב [ועמ"ש בזה בד"ה רני ושמחי בת בפ' מקץ]. וזהו ה' מלך גאות לבש דהיינו מה שעלה במחשבה לפניו להאציל ולברוא העולמות אבי"ע בכדי שיהיה הוא ית' מלך על עם הנה מחשבה זו הוא מה שנתלבש בלבוש. שאינו כמו הרצון והמחשבה במלך ב"ו שרוצה למלוך על עבדיו שעבדיו הם מהות ודבר גם בזולת מלכותו עליהם ע"כ שייך רצון למלך למלוך עליהם. משא"כ למעלה שהעולמות כולם מתהווים יש מאין ממנו ית' ע"י רצון זה א"כ כדי שיהיה רצון זה למלוך עליהם הוא רק ע"ד בחי' לבוש שמתלבש ברצון ומחשבה זו. ולכך אמר ה' מלך גאות לבש דהיינו שהמחשבה עליונה שעלתה לפניו אנא אמלוך הוא רק בחי' לבוש בלבד. וזהו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך שהמלכות הוא רק בחי' לבוש לבד. [אך יביאו לבוש מלכות כתיב דבאתעדל"ת תליא מילתא להמשיך רצונו ית' במחשבה זו והיינו ע"י קיום התומ"צ. וזהו ענין המשכן ושכנתי בתוכם וזהו ענין הפעם ילוה אישי אלי כו' היינו המשכת אור א"ס להיות נמשך בבחי' מחשבה זו כמשי"ת לקמן], וזהו ההתבוננות בשמע ישראל ה' אלקינו. פי' שהוא מתלבש במחשבה זו. וזהו אלקינו בחי' צמצום ואח"כ אומרים בשכמל"ו שמברכים וממשיכים בחי' מל' גם בעולמות בי"ע. (ועמ"ש סד"ה ביום השמיני שלח). ומהתבוננות זו נולד ונמשך בחי' ואהבת והאהבה הוא ענין היריעות דרך כלל כמשי"ת אבל דרך פרט הן ששה מדות כמ"ש במלאכים בשתים יכסה פניו כו' ובשתים יעופף דהיינו רצוא ושוב. ולכך שם מ"ב יש בו ז' פסוקים ובכל א' ששה תיבות וז"ש ביריעות שש וארגמן כו' שית גוונין ומכסה עורות תחשים שתרגומו ססגונא וארז"ל [פ"ב דשבת דכ"ח] ששש בגונין הרבה היינו ששה מדות הנ"ל [ועמ"ש בענין רצוא ושוב בפסוק וקבל היהודים כו']. וענין רצוא ושוב באדם הרצוא הוא האהבה והשוב הוא המשכת אור א"ס ב"ה ע"י מצות מעשיות שהן רמ"ח אברין דמלכא כמו האבר שהוא כלי לגילוי האור והחיות כו' וע"י המשכה זו שהאדם ממשיך עליו גילוי השראת אור א"ס ב"ה ע"י המצות כמאמר אשר קדשנו במצותיו הנה עי"ז חוזר ומתעורר אה"ר בנפש האדם [ע' מ"ש בפסוק ראשי המטות] וזהו משכני אחריך נרוצה. וכתיב אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד וגו'. ונמצא יש רצוא אחר השוב ושוב אחר הרצוא*, וזהו ענין בני גרשון שנשאו היריעות היינו המשכת אה"ר הנמשך ע"י קיום המצות באהבת עולם שהוא הרצוא שקודם השוב כו'. וגם היריעות הם מקיפים כמו שהמצות הם לבושים לנפש.