כב ב

מבית לוי אתר דחכמה עילאה וההוא נהר מתחברן כחדא ולא מתפרשין לעלמין כו' הה"ד לויתןזה יצר ת כו' ע"ש. ובמק"מ בפ' שמות שם בשם הרח"ו שמלווה תמיד כו'. וכמ"ש בפע"ח שער הק"ש פ"ו שזיווג חו"ב הוא תדירי ואינו נפסק לעולם כי אם יתבטל רגע א' יתבטלו כל העולמות כי הנה ההשתלשלות וההתהוות מאין ליש צ"ל תמיד כמ"ש בסש"ב ח"ב ולא מאין ליש גשמי בלבד אלא אפילו רוחניים וזהו ענין יחוד חו"ב כי החכמה מאין תמצא וחכמה כח מ"ה ביטול ולכן אין אור א"ס שורה אלא בחכמה ועמ"ש מזה בפ' ואתחנן בד"ה ואהבת את ואפילו בבינה אינו שורה אור א"ס אלא ע"י ההתלבשות בחכמה וחכמה מתלבשת בבינה והיינו כי בינה נק' יש ויחוד חו"ב היינו ההמשכה מאין ליש כו'. וצ"ל המשכה זו תדיר ממש, ויחוד זה היינו ע"י חו"ב כי היש דבינה נכלל ובטל באין דחכמה ושם אין היש נפרד ח"ו אלא שעי"ז הוא מקור להשפעה מאין ליש ממש וכמ"ש ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד כו' ולכן יחוד חו"ב נק' בית לוי ילוה אישי אלי דלא מתפרשין לעלמין, משא"כ יחוד תפארת ומלכות שמתחברים לזמנים והוא עד"מ המחשבה היא נובעת בתמידות מהשכל וזהו בחי' ונהר יוצא מעדן שיוצא ונמשך תדיר משא"כ ההמשכה בדבור הוא לזמנים עת לחשות ועת לדבר (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ עד הגל הזה) אך מ"ש הפעם ילוה. מלבד שי"ל הפעם ע"י לוי דייקא וכדפי' בפרדס ערך לוי שהוא בחי' הדעת המחבר ומזווג חו"ב. עוד זאת כי עם היות יחוד חו"ב הוא תדירי אך להיות יחוד פנימי דחו"ב אינו תדיר כ"א לזה צריך העלאת מ"ן כמ"ש בפע"ח שם ופי"א וז"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה בשני ההין להמשיך האור בשני ההין דשם ואף שבלא"ה ונהר יוצא כו' תמיד דלא פסיק מימוי לעלמין זהו רק כפי הקצוב להחיות העולמות אבל צ"ל לעבדה להמשיך תוספת ורבוי אור כו' וזהו הפעם ילוה כו', וזהו מה שנתבאר לעיל בפי' ילוה אישי שיהיה המשכת רצון העליון ב"ה בבחי' מחשבה זו כו' וזהו ענין פסוק ראשון דק"ש למס"נ באחד שעי"ז דייקא ממשיכים יחוד פנימי דחו"ב. וזהו ג"כ עבודת הלוי וכמ"ש ועבד הלוי הוא. הוא היינו בינה והיינו שמחבר ומייחד חו"ב. וענין זה הוא כמ"ש בזהר דלוי מענין לויתן. ופי' לויתן זה יצרת לשחק בו הנה מבואר בסדור בדרוש ברכת הזימון וגם הנה השחוק והתענוג נמשך מביטול היש (וכמ"ש במ"א בפ' פנחס ע"פ צו את בני ישראל) ומה שנק' ביטול היש לויתן היינו כנ"ל דלוי ולויתן לשון חיבור והתאחדות היש עם האין שזהו ענין יחוד חו"ב. וכמ"כ מלמטה למעלה היינו שהיש בטל באין וזהו בחי' לויתן ונוני ימא וכמ"ש במ"א בפ' בשלח ע"פ אז ישיר משה. בענין ההפרש שבין יבשה לים שהברואים שבים אינם נראים לחוץ כו' והיינו בחי' היש הבטל ממש באין משא"כ הברואים שביבשה היש הוא דבר נפרד כו' וע"ש שזהו ממש בחי' לוים והיינו כי לוי הוא בחי' לויתן. וזהו ג"כ בחי' משה שנאמר בו ונחנו מה והיינו כי מן המים משיתיהו וע"ז נאמר וילך איש מבית לוי כו' ותהר ותלד כו' פי' איש מבית לוי זהו כענין הפעם ילוה אישי, והנה עד"ז הוא בחי' למס"נ באחד שהוא להבטל באור א"ס ב"ה ועי"ז נמשך יחוד פנימי מאין ליש כו'. והנה תכלית היחוד פנימי דאו"א שבק"ש שהוא ענין יחוד י"ה הוא להמשיך מוחין לזו"נ להיות יחוד ו"ה. דהיינו שכמ"כ בזו"נ יהיה יחוד וחיבור הנ"ל והיא ההמשכה מסכ"ע בממכ"ע בבריאה כי המל' היא מקור דבי"ע, והיינו מ"ש בזהר פ' קרח (דקע"ח ב') ע"פ ועבד הלוי הוא כד"א כי ה' הוא האלקים פי' לחבר זו"נ יחד שנק' הוי' אלקים וכמ"ש במק"מ שם ועבודת הלוי להמשיך ליווי וחיבור זה וזהו מ"ש ג"כ וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי שהיא בחי' מל' שנק' בת לוי דאו"א תקינו לה כו' ובזהר משפטים דק"ד תחלת ע"א לוי חבורא דכולא. וענין המשכה זו היינו ע"י ודברת בם בד"ת ועמ"ש במ"א ע"פ עבודת הלוים ביד איתמר כו' איתמר ל' אתמר שבגמרא אז נדברו יראי ה' אני המשנה המדברת בפיך ועי"ז ממשיכים ליווי וחיבור הנ"ל גם בזו"נ והיינו ע"י שמתחלה למס"נ באחד בק"ש כו' (ועמ"ש בפ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר בפי' וענין ודברת בם כו' ע"ש באריכות) וזהו מן המים משיתהו וכענין נוני ימא דאזלין ביבשתא להמשיך גם למטה ביטול זה והיינו ע"י התורה כו'. וזהו ענין מקדש אד' כוננו ידיך וכמ"ש ע"פ ומקדשי תיראו שזהו בחינת התורה *. ועיין בלק"ת בזכרי' ע"פ ביום ההוא יהיה שלעתיד בחי' ו"ה שהם זו"נ יהיו ג"כ בבחי' י"ה תרין ריעין כו' וז"ש בזח"א וישב דקפ"ג סע"ב דאתחברת אמא בברתא והוו כחדא. ועמ"ש סד"ה רני ושמחי בת ועמ"ש ע"פ הזהר פ' שלח דקע"א א' ע"פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים כו', ועיין עוד מענין לוים בזח"ב שמות די"ח ע"ב. והנה ברוב המקומות משמע דלוים הם מבחינת גבורה וכמ"ש בפרדס שם בערך לוי. ובמא"א אות למ"ד סי"ד לוי בבינה או בגבורה והקרוב אלי כל קו ימיני כהן וכל קו שמאלי לוי כו' ויש ג' מיני גבורות ולכן יש ג' משפחות קהת גרשון ומררי עכ"ל. ואפשר ליישב שני הדעות דהלוים הם מבחי' דעת וגם מבחי' גבורה כי הדעת כולל חו"ג ויש בו ה"ח וה"ג והלוים י"ל ששרשן מעטרא דגבורה שבדעת וכן פי' הרמ"ז ס"פ קרח אלא שהוא ז"ל פי' כן מדרגת קהת. ועיין מ"ש ע"פ ויקח קרח בן יצהר ועמ"ש בד"ה שוש אשיש כו' תגל נפשי כו' שבראש השנה הוא בחי' שמאלו תחת לראשי כו'. ועוד יובן בענין הפעם ילוה עפמ"ש בזח"א חיי שרה (דקל"ג א') כיון דאתיהיבת כו' וזהו ענין ג' הלוים קהת גרשון ומררי שע"י גרשון ומררי אתיהיבת בין תרין דרועין יד הגדולה ויד החזקה וקהת הוא הממשיך יחוד העליון וזהו כוננו ידיך (ועיין עוד מענין ועבד הלוי הוא בזח"ג קע"א א' קפ"ג ב'. ח"ב קי"ד א' ועיין עוד בזהר פ' פנחס דר"נ ע"ב ע"פ וילך איש מבית לוי כו' ועיין בפי' הרמ"ז ס"פ קרח ובפ' בהעלותך בדף קנ"א ע"ב ע"פ קח את הלוים כו' ולעיל מיניה בדף ק"נ ע"פ בנה בניתי בית זבול לך בענין מקדש אד' כוננו ידיך. וע' בלק"ת בתחלת יחזקאל הובא בסש"ב פרק חמשים):

קיצור. ג' ידות הם צמצום והתפשטות והמשכה להיות בנין ה' תתאה וזהו ענין הפעם ילוה אישי. תקראי אישי. שיומשך בבחי' ה' גדולה לאה בחי' מחשבה. ולפ"ז לוי בחי' דעת המחבר חו"ב אין ויש. ויניחהו בג"ע לעבדה ולהמשיך תוספת אור והיינו ע"י ביטול היש לאין שזהו ענין לוי ללוות את הבנים לאביהם שבשמים. לויתן זה יצרת לשחק בו. וכענין נוני ימא. ועי"ז ממשיכים יחוד י"ה ואח"כ נמשך בחי' ו"ה והיינו ע"י עסק התורה. וברוב המקומות משמע לוים הם מקו השמאל שהיחוד והחיבור מתעורר ע"י קו השמאל כמ"ש שמאלו תחת לראשי כו' וזהו ענין ראש השנה. (ועמ"ש בפ' אלה פקודי המשכן כו' עבודת הלוים כו'):

ג והנה ג' הלוים הללו היו נושאים את המשכן במדבר וכל המכוון הי' כי המדבר הוא מקום ומדור יניקת החיצונים לכן אינו גדל שם תבואה וצמחים ולכן היו נושאים שם דוקא המשכן מ"ב מסעות נגד שם מ"ב דאנא בכח בכדי להכניע אותם ולהסיר החשך המסתיר ועי"ז יוכל להיות אח"כ גילוי אלקות* להיות בחי' ילוה אישי אלי והיו ממשיכים גילוי אלקות הן מהמאציל ב"ה באצילות הן מאצי' לבי"ע שעל ידי התעוררות שלהם היו מעוררים מלמעלה ג"כ שיתלבש במחשבה דאנא אמלוך כו' ועמ"ש סד"ה אלה פקודי המשכן. והנה ידוע דיש עולם שנה נפש ר"ת עש"ן וא"כ כל מה שיש בעולם יש דרך פרט בנפש האדם עצמו (וע"י העבודה