כה ד

למעלה מזו להורות שהיא המשכה ממקום עליון מאד מא"א לז"א שצ"ל בזה ב' המשכות הא' מחסד דא"א לאו"א. ואח"כ מאו"א נמשך לז"א. ולכך נגינה זו היא ב' תנועות [ועמ"ש בד"ה שיר השירים בענין ב ' בחי' חתן חות דרגא כו' ובד"ה לבבתני ב' לבבות כו' ע"ש] ואזי כשנמשך משם הוי' דא"א בז"א עי"ז יחתו מריביו שמתבטלים כחות הדין שהן מריביו דז"א. ובזהר פי' מריב ו' כי הוי"ו הוא ששה מדות דז"א שהחסד גובר בהן דבחי' גבורה שבו היא בבחי' לאכללא שמאלא בימינא כנ"ל והמקטרגים שלמעלה בהיכלות החיצונים המקטרגים על ישראל הם נגד בחי' זו ממש ונק' מריביו וכמ"ש בתורה בפ' בלעם ויחר אף אלקים כי הולך הוא כו' וע"י התגלות שם הוי' דא"א בז"א עי"ז* יחתו מריביו. והוא ע"ד מ"ש ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי' שזה היה אחר חטא העגל ולהמשיך סליחה ומחילה הוא דוקא על ידי שהמשיך משה רבינו ע"ה י"ג מדות הרחמים דא"א ולכן אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה שהרי ע"פ דין אינן ראוים כיון שחטאו. וזהו ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בינייהו שקרא והמשיך משם הוי' דא"א בשם הוי' דז"א והמשכה זו צ"ל ע"י ויעבור ה' על פניו. פניו הם חו"ב כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו כו'. והחסד דא"א נמשך ע"י או"א לז"א כנ"ל. ולכן גם כאן הנגינה של שם הוי' דיחתו מריביו הוא גרשיים כו' [והנה גרשיים הוא ג"כ לשון גירושין וכמ"ש בענין עבודת בני גרשון שהוא ג"כ לגרש החיצונים והוא ג"כ ע"י המשכת רב חסד בו"ק דז"א שהם השיתא גוונים וזהו גרש ואח"כ ו' ואח"כ ן' וכמש"ל והוא כענין ה' יחתו מריבו מריב ו' כנ"ל]:

ב עליו בשמים ירעם. פי' מלבד מה שהחסד דא"א מתלבש בתוך החסד דז"א שעי"ז יחתו מריבו בעלי הדין. עוד זאת יעשה נפלאות שירעם עליהם בקול רעם אח"כ גם מחסד דא"א עצמו כמו שהוא שלא ע"י התלבשות בחסד דז"א שאז החסד פשוט יותר מכשמתלבש בחסד דז"א שמעלים קצת על החסד דא"א [ובזהר שם פי' ענין עליו בשמים דר"ל טלא דעתיקא הנמשך על ז"א הנק' שמים. ויש לכוונו ג"כ עם פי' זה. כי המשכת טלא דבדולחא ומו"ס היא בחי' עליונה יותר מהמשכת חסד דא"א שבבחי' חסד דא"א שייך התלבשות שמתלבש ממש בחכמה כו' וממנו* לז"א התלבשות ממש אבל בחי' מו"ס וטלא דבדולחא הוא למעלה מבחי' התלבשות ממש כי הוא מג"ר דכתר בחי' תחתונה שבמאציל כו' ומבחי' זו נמשך להיות ירעם על בעלי הדין המקטרגים כו' ביתר שאת מבחי' יחתו מריביו]. (וע' בזהר פ' וישלח דף קס"ו ע"ב). וז"ש דהע"ה [שמואל ב' כ"ב] ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו כו' פי' שדהע"ה היה ענוותן ולא תלה בזכותו אלא ע"ד וחנותי את אשר אחון וגו' דהיינו ע"י התגלות בחי' א"א שמשם נמשך להושיעו מכף כל אויביו וזהו ועליון יתן קולו פי' ועליון היינו בחי' א"א שהחסד דא"א נק' חסד עילאה:

וישלח חציו וכו'. היינו השפעת גבורות עליונות דקדושה לכלות ולהאביד כחות הדין המקטרגים והם אויבי ה' המונעים ההשפעה:

ויתן עוז למלכו. עוז הוא בחי' גבורות והוא קו השמאל שיהיה נמשך רק למלכו במל' דאצי' בשביל לעורר האהבה וכמ"ש שמאלו תחת לראשי ולא יומשך ממנו לחיצונים שאז הגבורות ע"ד בחי' דין ח"ו. והענין שיש ב' בחי' בקו השמאל. הא' ע"ד שמאלו תחת לראשי שמעורר נש"י להיות להן הגבהה ברשפי אש האהבה כו' והוא ע"ד ויחמו הצאן. שכל עיקר היחוד הוא ע"י התעוררות הגבורה ורשפי אש האהבה בבחי' חמימות והתגברות משא"כ מבחי' קרירות כנ"ל ועמ"ש מזה בפ' תזריע בד"ה עולם לאכסדרה הוא דומה. והב' כענין מארז"ל (סוטה מ"ז ע"א) שמאל דוחה וימין מקרבת. ומבחי' זו ע"י השתלשלות נמשך יניקת החיצונים בעלי הדינים