כז ג

כזית ועד כביצה. ויש להקדים ענין קו המדה בוצינא דקרדוניתא והוא בחי' חכמה סתימאה שבה מלובש גבורה דע"י וה"ג אלו הם בחי' קו המדה מי מדד כו' הנותן קצבה ומדה לכל המשכות האורות והכלים, שבחי' החכמה הוא בחי' שמצמצם הדבר שיהיה כך וכך כמו שחייבה חכמתו. [ועמ"ש מזה בביאור ענין מזוזה מימין ונ"ח משמאל בפ' מקץ ועמ"ש בביאור ענין בשעה שהקדימו ישראל נעשה ובביאור ע"פ לבבתני בפי' שמונה ועשרים אמה ועיין בזהר פקודי דרל"ג ע"א ובזהר בראשית די"ח ע"ב). וכן מבחי' קו המדה נמשך הקצבה לכל הבירורים דמ"ן ומ"ד כמה יתברר כו' וכמ"ש במ"א על מאמר הרע"מ ר"פ כי תשא אבנא למשקל בה דא י' כו' ע"ש. ועוד נתבאר מזה בפי' המלות דברוך שאמר בענין ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים כו' ע"ש. והנה משם נמשך ג"כ פרטי דקדוקי הדינים שבכל מצוה ומצוה כמו אורך הציצית י"ב גודלין והתפילין אצבעיים ומרובעות דוקא, והיינו לפי שנמשכו ע"י בחי' גבורה וצמצום דקו המדה. ועיין באג"ה ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו ועיין לעיל ע"פ ויהי בשלח פרעה בפי' ארוכה מארץ מדה מפיק ה' דהיינו שיש לה מדה כו' והיינו כנ"ל שהיא מבחי' ח"ס קו המדה ולכן נק' החכמה דין לפעמי' כנודע. ואחר הקדמה זו יובן ענין ואיך לא אשא פנים כו' דהנה כתיב ואכלת ושבעת וברכת משא"כ בהיות המאכל פחות מכשיעור שביעה בגשמיות א"כ ממילא גם ברוחניות שבמאכל דהיינו חלקי הטוב הגנוז בו מרפ"ח ניצוצים דתהו ג"כ אין בהם כשיעור הראוי להיות מזה העלאת מ"ן למעלה עד שיומשך בו שפע המ"ד על דרך מ"ש בזהר לית ברכתא שריא באתר ריקניא דאע"ג שאינו ריקניא ממש ויש קצת העלאת ניצוצי' אך עכ"ז אינן כדאי שיומשך וירד עליהם ההמשכה עליונה כו'. [שהשפעת שפע מ"ד זה נמשך כשההעלאת מ"ן הוא כלי המחזיק ברכה והמשכה זו וזהו עיני כל אליך ישברו כו' שהוא העלאת מ"ן ועי"ז המשכת מ"ד פותח את ידיך כו' יודי"ך ומשביע לכל חי רצון שמשביע תשוקת המקבל ומרוה צמאונו כו' משא"כ כשאין שיעור הראוי להיות העלאת מ"ן לא נמשך ג"כ שפע המ"ד וזהו שבפחות מכדי שביעה אין חיוב בהמ"ז מדאורייתא שלא נמשך עי"ז גילוי המ"ד שהוא ג"כ בחי' ומשב יע לכל חי כו']. וכ"ז הוא ע"פ קו המדה שמשם נמשך מדה ושיעור זה דמ"ן ומ"ד וכנ"ל. אבל להיות נמשך המ"ד אפילו כשההעלאת מ"ן הוא בפחות מכדי שביעה ע"ז נאמר ישא ה' פניו. כי מבואר למעלה דפי' פניו הוא חכמה עילאה ושרשה בחי' ח"ס. אבל ישא ה' פניו היינו לבחי' שלמעלה גם מהחכמה סתימאה דהיינו בבחינת פנימית א"א שהוא הכתר שבכתר שלמעלה מח"ס שהיא חכמה שבכתר כו' וחכמה היא בחי' דין וקו המדה והיא ראשית האצילות אבל בעצמיות אור א"ס ב"ה כתיב המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ שאצי' ועשיה שוין ממש אצלו ית' ועל כן משם דייקא נמשך ההשפלה להיות שפע המ"ד יורד ונמשך ושורה גם על העלאת מ"ן המועט שבפחות מכדי שביעה שילוקטו לאחד אחד. וזהו ישא ה' פניו שיעלה ויגביה בחינת אור אבא ח"ע למעלה מעלה באור א"ס ב"ה שלא שייך שם פנים ואחוריים כלל. וע"כ משם יצוה ה' את הברכה והמשכת מ"ד להיות ומשביע לכל חי רצון העליון אפילו כשההעלאה הוא פחות מכשיעור הקצוב ע"פ קו המדה כו' וזהו ואיך לא אשא פנים כו' והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה. והיינו כי כנס"י היא בחי' מל' דאצי' ונעוץ סופן בתחלתן לכן יוכלו להמשיך מבחי' כתר שלמעלה מהחכמה כו' וכנודע מענין ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ואעפ"כ נתנו ג"כ שיעור ומדה עד כזית ועד כביצה כי גם המשכה עליונה זו שלמעלה מההשתלשלות ומקו המדה נמשך ועובר ע"י קו המדה דייקא שהעולם א"א לו לקבל אלא ע"י בחי' קו המדה, וצ"ל אורות וכלים כו' ואם לא כן לא