כח א

מאתעדל"ת וזהו ענין ישא כו' ואני אברכם ברכה בסוף. ועמ"ש עוד מענין ברכת כהנים בד"ה להבין ענין משמח חתן. בפ' צו. וע"פ והנה פרח מטה אהרן בפ' קרח):

ג אך הנה הכח הזה להמשיך מבחינה שלמעלה מההשתלשלות ע"ז נאמר וישם לך שלום. שלום הוא כלי המחזיק ברכה ולכן הוא מקבל ברכה עליונה שמלמעלה מהשתלשלות שגם המועט יהיה כלי מחזיק ברכה כמו המרובה, והנה פי' וישם לך שלום היינו ע"י עסק התורה להיות וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. וארז"ל כל העוסק בתורה עושה שלום בפמליא שלמעלה ובפמליא של מטה, פי' כי הנה שלום הוא הממוצע המחבר ב' הפכים והיינו קו האמצעי דת"י. והדעת הוא עיקר הממוצע להיותו מחבר למעלה חו"ב וזהו ענין שלום בפמליא שלמעלה, וענין חיבור זה היינו כי החכמה היא בחי' אין והבינה נק' יש ודעת עליון מחבר ומזווג חו"ב להיות גם ביש דבינה כמו למעלה באין דחכמה וזהו ענין השלום בפמשמ"ע ע"י הדעת עליון כו' ועמ"ש מזה בביאור ע"פ נשא בענין הפעם ילוה אישי אלי. ועד"ז ג"כ יחוד זו"נ דהיינו דרך כלל מאצי' לבי"ע שהוא ג"כ אין ויש אלא ששם היש הוא דבר נפרד ממש, אבל היחוד היינו שאור האצי' יאיר בבריאה דהיינו שגם למטה יהיה הביטול כמו למעלה והיינו ע"י יחוד זו"נ באצילות שעי"ז נמשך בבי"ע ובהיכלות ג"כ בחי' יחוד כמו למעלה באצילות שנמשך גם להם אור א"ס להיות ביטול והתכללות כו' וכמ"ש במ"א, וזהו שלום בפמשמ"ט והיינו ג"כ ע"י הדעת המתפשט במדות וזהו כי אל דעות ב' בחי' דעת כו' והיינו לפי שהדעת שרשו למעלה מהחו"ב כי שרשו מבחי' אוירא שלמעלה מקרומא דחפיא על מו"ס ששם גנוז הדעת דעתיק וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ החלצו מאתכם כו' (ובזהר הרקיע בפי' הזהר פ' תרומה דקס"ו כ' דחב"ד שרשם מג' רישין דע"ק והדעת שרשו מראש העליון שהוא בחי' רדל"א כו' ע"ש). ולכן הוא כלי המחזיק ברכה מלמעלה מקו המדה. כי קו המדה הוא מבחי' ח"ס וכמ"ש בפי' האריז"ל בסד"צ רפ"א גבי האי מתקלא תלי באתר דלא הוה. מתקלא הוא ח"ס והיא תליא בעתיקא הנק' אין וזהו דלא הוה כו' לאו דהוא אינון אלא ביה תליין. אבל הדעת ממשיך מבחי' אין ממש שהוא בחי' אוירא דע"ג קרומא ומו"ס והיא המשכה מלמעלה מקו המדה כו'. וע' בפי' הרמ"ז ר"פ קרח ע"פ הנחמדים מזהב ומפז רב דהיינו למעלה מחו"ב דא"א וכנ"ל והוא למעלה מבחי' קו המדה כו':

וזהו ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואני הוא אותיות אין שמשם דייקא נמשך ברכה זו כו' ודרך כלל אין הוא בחי' כתר שלמעלה מהחכמה ועמ"ש מזה בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו. וזהו ענין ברכה בראש וברכה בסוף. ברכה בראש היא יברכך שהיא הברכה להיות הצמיחה והעלאת מ"ן והיא בבחי' מל' דאצי' וע"ז נאמר רבבה כצמח השדה נתתיך, וצמיחה זו היא בחי' אור חוזר מלמטה למעלה ולפי שנעוץ סופן בתחלתן לכך העלאה זו דמל' עולה עד הכתר ועי"ז נמשך אח"כ ברכה בסוף מבחי' ואני אברכם והוא הכתר דאור ישר מלמעלה למטה. ואחר כל הנ"ל יובן ג"כ הטעם שברכה ראשונה א"צ שיעור כי היא בחי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת עד"מ אדם הישן להקיצו מן השינה ולפי שבאה קודם אתעדל"ת לגמרי לכך אין שייך להצריך שיעור אמנם ברכה אחרונה שהיא אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת לכך צריכה שיעור ומדאורייתא הוא על כדי שביעה אלא שהם דקדקו עצמן להמשיך אפילו עד כזית כו' והיינו מבחינת ואני אברכם. בהרמ"ז פ' עקב פי' כה תברכו שהקדמונים כתבו שמלת תברכו בצירוף בכתרו רמז שמוריד האור מן הכתר עד המל' הנק' כה שכשהברכה בה היא חלה על ישראל המושרשים שמה כו' ועיין