ל א

מלכותו נמשך בחי' מקום וזמן כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור רק שאינו אלא מבחי' שם לבד שאינה אלא התפשטות זיו והארה כדי להאיר ממנו לזולתו שיהי' נקרא שמו עליו בלבד וע' מזה בסש"ב ח"ב פ"ז, וכאשר יתבונן היטב בדברים האלה ויהיו נקבעים בלבו באמת אזי לא יחפוץ חפץ אחר ורצון זולתו ית'. וכמ"ש מי לי בשמים שהם תענוגים רוחניים ועמך לא חפצתי בארץ שהם תענוגים גשמיים, לפי שהכל הוא בחי' מקום וזמן, אפי' כל השגות שמשיגים בעוה"ז הם נופלים תחת מקום וזמן ואי לזאת כלה שארי ולבבי להיות צור לבבי וכו' להיו' בטל אליו ית' לדבקה בו לבדו ית', (ולכן היה הלוך ונסוע הנגבה כי החסד הוא תחלת הו"ק וע"ז נאמר אתה כהן לעולם והוא ג"כ בחי' יומם דאזיל עם כולהו יומין ע"כ ביטול הו"ק רוחניים וגשמיים במקורם הוא ע"י בחי' החסד בחי' כהן דמשמש תחותוי בפ' יתרו דס"ז ע"ב, וכמו שהעלאת הקרבנות בהמות ששרשם מפני שור הוא ג"כ דוקא ע"י אריה דאכיל קרבנין, גם הנגבה נק' ימין ועיקר הכח בימין וצ"ל לאכללא שמאלא בימינא, ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה בענין שאו ידיכם קדש כו'):

ג והנה כ"ז מעלת ומדרגת בחי' אברהם אבינו ע"ה שאהבה זו נקרא אהבת עולם כי נלקחה מבחי' עולם מקום וזמן, איך שהם בטלים אליו ית' ונק' ממטה למעלה לפי שהוא עבודת האדם פולחנא דרחימותא ממדרגה למדרגה כנ"ל אבל בחי' אהרן הוא בחי' אחרת שהוא שושבינא דמטרוניתא בבחי' מלמעלה למטה דהיינו שכל חפצו ותשוקתו להיות נגלה כבוד ה' לעיני בשר שיהיה גילוי אלהותו ית' למטה כמו למעלה (וזהו כענין ההפרש בין רננה לשמחה המבואר במ"א בד"ה רני ושמחי (וע' בפ' קרח דקע"ז ב' ובפ' שמיני דף ל"ח ע"ב ודף ל"ט ע"א ובלק"ת בפ' בהעלותך סד"ה מצות הדלקת נרות). וזהו איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דיליה כו' ולא כדי לדבקה בו ית' לרוות צמאונו לבד כו' כמ"ש בסש"ב פ' עשירי ופ' מ"א וע"ש פ"י דלכך נקראים בני עלייה* מפני שעבודתם הוא לצורך גבוה כו', ועפ"ז י"ל פי' לשון בהעלותך). ואהבה זו באה ע"י אותה ההתבוננות עצמה שבק"ש באחד כאשר ישים מרירות בנפשו על החשך המסתיר אלהותו שלא נראה לעיני בשר כ"א בחי' מקום וזמן והם רחוקים מאור פניו ית' דלית מחשבה תפיסא בי' כלל ולא שייך בחי' מקום וזמן אלא בבחי' מלכותו ית' שאז שייך לומר מЧלЧך מ(ל(ך ימלוך כו' וכדכתיב מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור שהעולמי' שהם בחי' מקום דור ודור שהם בחי' זמן נמשכו מבחי' מלכותו ית' וממשלתו ית' אבל ממהותו ועצמותו כבי' רחוקים הם מאד בתכלית ואי לזאת יתמרמר נפשו מאד כאשר ישים אל לבו ירידה זו וריחוק זה אשר ירדה נפשו מאד מאד בשפל המדרגות רחוק מה' בתכלית ויצעק אל ה' בצר לו להאיר לו אור ה' בתוך החשך ומסך המבדיל (וכמ"ש במ"א בד"ה להבין פי' יג"מ מי אל כמוך כו' בפי' וענין תשובה קדמה לעולם) וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם (עמ"ש מזה בד"ה ביום השמיני עצרת) דהיינו שיהיה התגלות אלהותו לעולם כנ"ל. והנה ע"י אתעדל"ת במרירות וצעקה זו גורם אתעדל"ע עד שיערה רוח ממרום להיות נגלה כבוד ה' וראו כל בשר עין בעין וגו' (וכמ"ש במ"א בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע וע' באדרא דקל"ז א') כשם שמלמעלה למטה כולא קמיה כלא חשיב כך ממטה למעלה יראה לעיני כל בשר כמו למעלה, וזהו בחי' אהרן אותיות נראה (כמ"ש בזהר פ' אמור דק"ג תחלת ע"א ובמק"מ ובהרמ"ז שם) וכמ"ש אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם פי' עין בעין יראו גילוי אלהותו דכולא קמיה כלא חשיב והענן והחשך שמסתיר יראו שהוא עננך שממך הכל א"כ אין שום הסתר והעלם לפניו ית' ח"ו שלפניו כחשיכה כאורה ואהבה