לב ב

בינה כשמקננא בבריאה הוא בחי' יש כו'. אבל אהרן בהדלקת המנורה המשיך במל' שהיא המנורה גם מבחי' אבא להיות אבא יסד ברתא שהחכמה היא בחי' אין וביטול. ולכן עם היות שהשפיע בה בחי' גבורות דאימא ג"כ להיות עי"ז העלאה וזהו ענין שושבינא דמטרוניתא, אך אין הגבורות בבחי' יש כמו ההעלאה שע"י הבינה לבד דמקננא בכורסייא שבקרבנות הנשיאים, כ"א הם בבחי' אין וביטול ע"י גילוי הח"ע אבא דמקנן באצילות כו' והיינו שמשפיע בה מבחי' או"א יחד וזהו ענין השמן והאור. (ע' בלק"ת פ' בהעלותך סד"ה מצות הדלקת נרות ועיין עוד בלק"ת פ' וירא בענין כי ארנון גבול מואב כו' ע ד בחכמה יסד ארץ) ונמצא שאהרן הוא ממוצע בין הנשיאים ומרע"ה. שמשה הוא בחי' מה ואין תכלית הביטול ונק' שושבינא דמלכא פי' שנעלה מבחי' ז"א הנק' מלכא מאחר שהוא שושבינא דילי' והוא הממשיך מלמעלה למטה. והנשיאים הן בחי' העלאה ממטה למעלה מעולם הבריאה בגבורות ורשפי אש שמבחי' בינה דמקננא בבריאה שהוא בחי' יש. ואהרן נקרא שושבינא דמטרוניתא שהוא המעלה כללות נשמות ישראל ומאחר שהוא המעלה אותם מוכרח שהוא למעלה מהם כו' והיינו שמשפיע בהם מבחי' או"א שעי"ז ההעלאה הוא בבחי' אין וביטול כו' וזהו שהוא בחי' ממוצע בין הנשיאים ומרע"ה כי בצד א' הוא כמו בחי' הנשיאים שהוא המעלה כנ"י ממטה למעלה. משא"כ בחי' משה שהוא להמשיך גילוי אור א"ס מלמעלה למטה. אך עכ"ז בצד א' הוא כמו בחי' משה בהיות העלאה זו היא ע"י המשכת החכמה שהוא בחי' ביטול ואין כו'. ועל ידי המשכה זו דייקא הוא ההעלאה. וזהו ענין שלך גדול משלהם (ועיין מ"ש כה"ג ע"פ להקריב לי במועדו שתפלת כל ימות החול נמשך משבת ע"י אמצעית המועדים שהם בחי' ממוצע כו' בחי' מוחין דאימא המחברים וממשיכים הארת מוחין דאבא בהמדות ועיין בבה"ז ר"פ ויצא ע"פ ויצא יעקב מבאר שבע כו'. והנה ענין זה קרוב ג"כ למשנ"ת לעיל בדיבור הראשון שע"פ בהעלותך כו' שענין ההפרש בין אה"ר שמשפיע אהרן לבחי' אה"ע. שבחי' אה"ר היא הנמשך מבחי' ראיה והיינו כי ראיה היא בחי' חכמה. ומזה נמשך האה"ר שהגבורות ורשפי אש אינן בשביל לרוות נפשו הצמאה לבד שזהו בחי' יש מי שאוהב רק האהבה הוא להיות נגלה כבוד ה' שיהיה הגילוי למטה כמו למעלה והנה מיתוק גבורות אלו ושיהיה הגילוי למטה כמו למעלה זהו בחינת משה שושבינא דמלכא וכמ"ש במ"א ע"פ משה ידבר כו' ע"ש):

ה והנה להבין בתוספת ביאור מעט בענין השליו הנה לקמן מבואר שהעופות הן נמשכים מבחי' כרובים ועמ"ש ע"פ שמן תורק שמך ע"כ עלמות אהבוך ג"כ כענין משנ"ת בדרוש זה והוא שלפי שבחי' התורה שהיא בחי' שמן הוא גבוה מאד ע"כ יכול לימשך מטה מטה עד גם בבחי' עלמות שהוא בחי' מי שלבו אטום והיינו שעי"ז לבי ובשרי ירננו כו' כנ"ל, וגם שליו מלשון שלוה כמ"ש בגמרא דיומא (דע"ה ב') צדיקים אוכלין אותו בשלוה. ופי' שלוה י"ל ע"ד מ"ש באגה"ק בענין ועבודת הצדקה השקט ובטח ע"ש היטב והיינו בחי' אהל בל יצען בל יסע יתידותיו לנצח כמ"ש מזה סד"ה שובה ישראל עד, והיינו לפי שהשמן והביטול נמשך ממקום עליון מבחי' חכמה עילאה דכולא דשקיט ואשתכיך כו' ועיין בזהר פ' נשא דקכ"ח ע"ב וזהו מ"ש ויהי בערב ותעל השליו כו' ובבקר היתה שכבת הטל כו', הרי שיש יחוס ושייכות קצת זה לזה וכן בתהלים סי' ק"ה שאל ויבא שליו ולחם שמים ישביעם ועיין בזהר פ' לך לך (דפ"ח ע"א) ע"פ כשמן הטוב כו' כטל חרמון כו' איהו שמן ואיהו טל כו'. ובמא"א אות ש' סעי' נ' פי' שהבשר שרשו משם אלקים והשליו שרשו משני השמות הוי' אלקים ע"ש ויש לבאר ע"פ משנ"ת. ובזה יובן המעשה דרבב"ח בב"ב