לד א

השמן והפתילה. ותורה היא אור הנתלה בשמן ופתילה. כך ברוחניות כי המצות הם רצון העליון ומלובש בהם ענג העליון ולכך צריך האדם לעשות המצות בשמחה שהשמחה גילוי העונג. וצ"ל השמחה מרוב כל. ר"ע שחק. מוטב דלידייניה. ויש ג"ע זה למעלה מזה יהללוך סלה ילכו מחיל. לכן צ"ל ש"י עולמות להיות כלי לקבל העונג. כי העולמות נמשכו מז"ת עולם חסד יבנה. אבל ש"י עולמות נמשכו מקנה חכמה קנה בינה עמקו מחשבותיך וע"ד היכל קדה"ק:

ג והנה על זה אמרה תורה מרוב כל פי' מכל מיני עונג עד רום המעלות שנתפס ומתלבש בכח הנשמה בבחי' ש"י עולמות. אבל שמחת המצוה עצמה היא למעלה מבחי' ש"י עולמות הללו שאינה מתלבשת בהם, כי המצות הם רצון העליון ב"ה שבהם מלובש עונג העליון ב"ה שהוא למעלה מעלה מגדר התלבשות והוא בחי' עין לא ראתה אלקים זולתך כו' (כי הנה* ידוע דתרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור הנמשכים מכתר עליון שהוא בחי' סוכ"ע והוא המחבר א"ס ב"ה לנאצלים ויש בו ב' בחי'. הא' הבחי' העליונה שבו מה שמאיר בו אור א"ס ב"ה. והב' הבחי' תחתונה שבו מה שהוא מאיר בחו"ב. וזהו ענין ש"י עולמות היינו מחצית התחתון מבחי' תר"ך. משא"כ הבחינה עליונה שבו הוא למעלה מבחי' ההתלבשות בחו"ב כי חו"ג דא"א מתלבשים בחו"ב משא"כ ג"ר כו'. ועמ"ש במ"א ע"פ שראשי נמלא טל. וזהו ענין ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו ופי' ברבות משפטים (ס"פ למ"ד) שאין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצות. והיינו דלא מיבעי' בעוה"ז שהוא בעל גבול מן הארץ לרקיע ת"ק שנה ששרש התהוותו מספירות הבנין שאין יכול לקבל עכשיו הגילוי מבחי' סכ"ע ועיין באגה"ק ע"פ וילבש צדקה כשריון מ"ש מזה. אלא אפילו בבחי' ש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ששרשן מבחי' חו"ב וזהו ענין ביו"ד נברא העוה"ב כו' אינו יכול לקבל גילוי עצמות המצוה ממש שהוא בחי' תר"ך עמודי אור כנ"ל וזהו ענין מרב כל. כי בחי' כל היינו נש"ב וכ"ז הוא רק בבחי' ש"י עולמות כו'. עי"ל בפי' מרב כל ולכן נאמר תחת אשר כו' מרב כל. פי' כל נק' יסוד כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא כו' ונק' כל לשון כללות שכולל בתוכו כל הו"ק וכמ"ש יקוו המים אל מקום אחד דקאי על המשכת השפע מהע"ס לבחי' יסוד כמו הטפה הנמשכת מהמוח וכל האברים וע' זח"א י"ח א' ב' מענין יקוו כו' דפי' כנ"ל וד"ט ע"א ע"פ ואין נסתר כו' והמל' המקבלת נק' כלה וע' פע"ח שער הסוכות פ"ב ע"פ מכל מלמדי ולכן בהאבות נאמר בכל מכל כל. ורב כל היינו ריבוי היסודות שבהפרצופים עליונים אך ע"י קיום המצות שיומשך מבחי' עין לא ראתה היינו גילוי פנימית יסוד דע"י כמ"ש בזח"א (דף ד' סע"ב) בפ' הרמ"ז לשם שהוא ההמשכה מלמעלה לגמרי מכל סדר ההשתלשלות הרי זהו למעלה מעלה מבחי' רב כל הנ"ל שהוא ההמשכה שבסדר ההשתלשלות ועמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו גבי וברית שלומי לא תמוט ולכן נאמר יבוא כל בשר להשתחות לפני כו' פי' כל בשר. היינו בחי' כל המאיר לבחי' בשר. כדכתיב עצם מעצמי ובשר מבשרי. ויבוא להשתחוות ולהבטל נגד הגילוי שיהי' לע"ל מבחי' פנימית יסוד דעתיק כו' ועיין מענין מרב כל בד"ה ואתה תצוה (זח"א קי"ו א' קע"ז א'). וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב שחיי העוה"ב ש"י עולמות שרשם מחצה התחתון דתר"ך אבל בקיום המעשה בעוה"ז ממשיך גילוי רצון העליון ממש מה שאין העולמות יכולים לשמוע ולקבל כו' כנ"ל. והנה בטעם מה שע"י קיום המצות ממשיכים גם מבחי' יש אורות העליונים דכתר מה שלמעלה מההתלבשות בחו"ב אפ"ל דהנה ענין תר"ך עמודי אור שהם ב' פעמים יש. יש לומר שזהו כענין אל