לד ג

העליון שלמעלה מבחי' קדוש בוא"ו. וזהו פי' הקב"ה שבחי' קדוש בוא"ו הוא ברוך מבחי' קדש העליון והיינו עי "י קיום המצות. שזהו ענין נר מצוה רמ"ח אברין. ותרין דרועין זהו שאו ידיכם והיינו קבלת עומ"ש שבשני פסוקים הראשונים דשמע ישראל ובשכמל"ו. וכמ"ש במ"א בד"ה צאינה וראינה וברכה והמשכה זו זהו בחי' כשמן הטוב על הראש כי השמן נק' שמן משחת קדש ומשם נמשך הברכה בשם הוי' הנקרא ראש. וזהו בשעה שישראל עונין איש"ר מברך הקב"ה מנענע בראשו. ואח"כ יורד על הזקן זהו הלכות התורה. כי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הן י"ג ת"ד. גם פי' זקן שקנה חכמה וכענין הנ"ל בפי' קנה חכמה קנה בינה וב' פעמים הזקן זקן זהו תשב"כ ותשבע"פ שיורד ע"פ מדותיו. להאיר בבחי' ממכ"ע כו'. וכ"ז הוא ענין השמן והפתילה הנמשך בהנר). וכ"ז הוא ביאור נר הנשמה ונר המצות. ולהבין ביאור ותורה אור. הוא כי הנה אורייתא מחכמה נפקת וחכמה יש בה גילוי התענוג כנודע שכשנופל איזה דבר חכמה באדם מתמלא שמחה ותענוג וכך התורה שהיא בחי' חכמה יש בה בחי' גילוי עונג העליון ב"ה ובה וע"י מתגלה עונג העליון המלובש במצות שהם בחי' רצון ששם מלובש העונג בהעלם וע"י התורה מתגלה העונג ההוא, ולכן נמשלה התורה לאור שמאיר את השמן והפתילה ועולה בשם אור ע"י אחיזתה בשמן ופתילה. וכך התורה שהיא פי' וביאור המצוה הוא גילוי ההארה הצפונה וגנוזה במצות ובה וע"י נמשך עונג העליון מהעלם לגילוי*. וזהו ע"ד ענין ש"י עולמות הנמשכים מחו"ב שבהם גילוי התענוג העליון כו' גם כי עיקר התגלות אור א"ס בבחינת אור פנימי הוא רק בחכמה כמ"ש הוי"ה בחכמה כמ"ש במ"א וע' בהרמ"ז פ' פקודי (דף ר"כ ע"ב) פי' אור הוא חכמה שבחכמה כו ובענין הפתילה לפמ"ש במא"א אות פ' ס"ל שהוא בבחי' שם ב"ן וכ"כ בתו"א בביאור ע"פ כי אתה נרי. אפ"ל דזה שייך ג"כ לנש"י כי הנה הגם שמה שנק' נר זהו מצד שהנשמות עלו במחשבה ע"כ הם כלי לקבל את השמן והאור כנ"ל עכ"ז הרי לא נתנה להם התורה רק ע"י התלבשותה בגוף ונה"ב לברר שם ב"ן כו' וזהו ענין הפתילה שבה דוקא נתלה האור של התורה כו', אך לפמש"ל בשם המק"מ פ' פנחס דף רי"ט הפתילה היא יסוד כו' הממשיך השמן. וזהו ע"ד מ"ש כשמן הטוב כו' כטל חרמון שיורד על הררי ציון כו' שבחי' ציון זהו מדת צדיק יסוד עולם כו' ובו ועל ידו נמשך השמן הטוב כו':

קיצור. וזהו אשר קדשנו. תענוג אשריך ישראל קדשנו קדש הבדלה. והיינו במצותיו לקיחה ע"י ד"א כי המלאכים בקשו אשר תנה הודך בחי' אשר הנ"ל ולא נתנה להם לפי ששרשם מהדבור אינן נר וכלי להמשכה הנ"ל רק הנשמות לפי שעלו במחשבה הם נר. ופי' כשמן הטוב על הראש. ע"ד וה' בראשם. וכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. ידיכם תרין דרועין שהם קעומ"ש עם רמ"ח מ"ע הם נר. וברכו זהו פי' הקב"ה וזהו כשמן הטוב על הראש שמן משחת קודש. ואח"כ על הזקן שקנה חכמה קנה בינה תשב"כ ותשבע"פ והתורה היא אור שהיא חכמה שבה גילוי התענוג:

ה אך הנה כ"ז היא בחי' התורה ומצות כאשר הן למעלה במקורן* העליון שהמצות הן הן רצונו ית' שלמעלה מהחכמה והתורה היא בחי' חכמה שהיא פי' וביאור המצוה ומדרגתה למטה ממדרגת המצוה. אבל כדי להמשיך האדם על נפשו מלמעלה למטה להיות נמשך גילוי בחי' התורה ומצוה בנפש האדם הנה כתיב והחכמה תחי' בעליה (בקהלת סי' ז' י"ב) החכמה היא התורה תחיה בעליה פי' בעליה הן המצות שהן בעלים של תורה. וכמארז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. וביאור ענין זה ע"פ מארז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע שבתחלה יקבל