לד ד

עליו עול מלכות שמים ואח"כ יקבל עליו עול מצות (עמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בני ישראל ביאור ג"פ קדוש דמשם מובן שבחי' קדוש הראשון זהו ענין קבלת עומ"ש וב"פ קדוש שאחר זה הם תומ"צ ועיין בסידור שער הק"ש בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש לשמו"ע דלשם מבואר ג"כ דע"י ק"ש שהיא קבלת עול מלכות שמים ממשיכים בחי' יחוד י"ה דשם הוי' שממשיכים יחוד זה ממקור הראשון מאור א"ס ממש ע"י בכל מאדך כו' וע"י תומ"צ ממשיכים יחוד ו"ה. ועמ"ש ע"פ אלה פקודי המשכן משכן העדות. עוי"ל בענין הקדמת עומ"ש לעול מצות ע"ד שנת' בד"ה צאינה וראינה בפי' שקשרו להם שני כתרים א' כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. כיהנה ביאור מלת נשמע הוא להיות בטל לדבר תורה המדברת בפיו שהיא רצונו ית' כאילו שומע שהשכינה מדברת מתוך גרונו וכמ"ש תען לשוני אמרתך כו' והקדימו לזה בחי' נעשה להיות בטל לבעל הרצון הוא אור א"ס ב"ה לבדו בעצמו שע"י ביטול זה נמשך בחינת נשמע המשכה מלמעלה למטה כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח. עכ"ד המבוארים שם. ועד"ז י"ל ההפרש בין קבלת עומ"ש שהוא להיות בטל לבעל הרצון ועול מצות הוא להיות בטל לרצונו ית' המלובש בתומ"צ וכנגד זה נמשך שני כתרים. שהם בחי' סכ"ע ומה שלמעלה מסכ"ע אדון הנפלאות גאה גאה כו' ונק' ע"פ לשון הקבלה ע"י וא"א. והנה בבחי' כתר שע"י נשמע הם ג"כ תר"ך עמודי אור הנמשכים ע"י המצות. שמהם נמשך ש"י עולמות לצדיקים. אכן ע"י קבלת עומ"ש נמשך ע"ד הכתר שכנגד נעשה כי כתר זה נמשך ממלכות דא"ס ממש שנמשך להיות כתר ועטרה על הראש ולכן הוא נמשך ע"י קבלת עול מלכות שמים דוקא כו' ונמשך אח"כ בבחי' ונשמע. ולקשר זה עם מ"ש תחלה דע"י קבלת עומ"ש נמשך יחוד י"ה וע"י עול מצות נמשך יחוד ו"ה. י"ל כמ"ש בעטרה שעטרה לו אמו זו כנסת ישראל ביום חתונתו זו מתן תורה הרי הכתר והעטרה הוא מקור היחוד שע"י תומ"צ וכמ"כ מקור יחוד י"ה. וא"כ ב' בחי' הנ"ל דיחוד י"ה ויחו ד ו"ה שרשן נמשך ע"י גילוי ב' בחי' כתרים הנ"ל ועמ"ש בת"א בד"ה כי עמך מקור חיים ובד"ה לכן אמור לבני ישראל, ובהביאור בסופו). והענין כי הנה קבלת עומ"ש הוא הפרשה ראשונה שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד. פי' שמע לשון הבנה כמ"ש בברכת אהבת עולם ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל להבין דבר מתוך דבר ולהשכיל בעיני ראיה דבר הנולד מאין ליש כו'. והתבוננות זו הוא ענין וגולה על ראשה. כי המנורה שבעה נרותי' עלי' בחי' ז' מדות לך הוי' הגדולה והגבור' כו' בחי' אהוי"ר כו'. והנה קיום ואהבת הוא ע"י התבוננות באחד בחי' יחו"ע איך דכולא* קמי' כלא ובטלים במציאות ממש רק שבטובו מחדש בכל יום יש מאין ממש ואי לזאת הוא אחד ממש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ועי"כ נמשך להיות ואהבת וזהו בחי' קבלת עומ"ש שיהיה הוי' בבחי' אלקיך ממש כו' כמ"ש במ"א וכל המאריך באחד בבחי' זו ממשיך גילוי אהבה זו ביתר שאת וזהו הענין וגולה על ראשה שמזה נמשך ז' נרותי' (כי ראשה זהו כמ"ש וה' בראשם כנ"ל. והוא כמ"ש ושכנתי בתוכם. בתוכו לא נאמר אלא בתוכם וזהו ג"כ ענין ישראל לי ראש. ובהגולה היה השמן בחי' כשמן הטוב על הראש כו' כנ"ל ולעיל נתבאר בחינה זו בענין ההמשכה שע"י המצות. וכמ"כ בענין ההמשכה שע"י קבלת עול מלכות שמים. דהיינו ענין שאו ידיכם שהם שמע ישראל ובשכמל"ו ועי"ז ממשיכים מבחי' קדש העליון בחי' שמן משחת קדש להיות וברכו את הוי'. ובזח"ב תרומה קנ"ח א' רישא דמנרתא בינה כו', והיינו ההתבוננות בשמע ישראל) והנה מואהבת עד ובשעריך הם מ"ב תיבין כנגד שם מ"ב דאנא בכח גדולת שהוא ענין ההעלאה כו' ויש בו ז' פסוקים ובכל א' ששה תיבות ע"ד בשתים יכסה כו' ובשתים יעופף. וזהו ענין עד פרחה וזהו ענין שבעה נרותיה ז' מדות הנ"ל שהן ז' פסוקים