לו א

(ועמ"ש מזה סד"ה ואלה המשפטים גבי שש שנים יעבוד. ובד"ה לא תהיה משכלה גבי ועבדתם את ה' אלקיכם. ובד"ה לא הביט און ביעקב ובסש"ב פט"ו) והענין כי העבודה הוא להמשיך גילויאלקות מההעלם מלמעלה מן ההשתלשלות כי כמו שנמשך כבר בסדר ההשתלשלות הוא מתלבש בריבוי המדרגות עד שנעשה שמים וארץ גשמיים המעלימים ומסתירים עד שנראה ליש ודבר ויכול לומר כחי ועוצם ידי כו'. וצ"ל גילוי אלקות כמו שיהי' לעתיד ונגולו כספר השמים. ובתחיית המתים גם גוף האדם מן הקבר ירגיש כו' ואין זה כ"א ע"י הערת רוח קדשו ממרום מלמעלה מן ההשתלשלות כי ההשתלשלות של הקו נמשך מבחי' אחרונה הארה מצומצמת מאד והיינו כמו עד"מ אדם גדול שהוא חכם ויש בו כמה מיני חכמות ומצמצם א"ע בבחי' אחרונה שבחכמה חכמה שבדבור או שבמעשה כך ההשתלשלות של הקו נמשך מבחי' עשי' הגם ששם לא שייך שום התחלקות כי אבי"ע שוין שם וגם אצילות הוא בחי' עשי' דכולא קמיה כו' היינו קמיה אבל בערכינו לפי שנמשך אלינו נוכל להעריך שנמשך מבחי' אחרונה הכלולה שם. וכענין טורא חשוכא חג"ת שבהעלם כו' (עיין בפרדס* שער י"א וכעין זה איתא בע"ח שער מ"א פ"ג הבחינה היותר תחתונה כו' ועיין בשער שבה"כ פ"ה דוגמת עתיק דאצילות כו' והרי גם שם י"ל ע"ד מ"ש בשמ"א פ"ג וכ"ה בביאור האדרא (דקכ"ח סע"ב) גבי תי"ו רשים רשימו ע"ש בשם מ"כ מהרב ז"ל ובמ"א נתבאר שבחי' ע"ס הגנוזות הנז' בפרדס הם ע"פ קבלת האר"י ז"ל בחי' שמותיו הקדושים ב"ה היינו כמו עד"מ שמו של האדם שאינו נוגע לעצמותו כו'), ובחי' אחרונה כזו כאשר הוא משתלשל ומתלבש הנה היא מתעלמת לכך צריך להמשיך מבחי' יותר עליונה מלמעלה מן הקו:

ב והנה בנוהג שבעולם שמכתירין את המלך בכתר מלכות ומסתמא יש לזה שרש למעלה. והענין כי יש ע"ס מלמעלה למטה מכתר עד מל' וע"ס ממטה למעלה. ובבחי' זו נק' מל' כתר כמ"ש בפרדס. ואין הכוונה מצד המנין בלבד אלא שיש בחי' במל' שמצד בחי' זו ראויה להקרא בשם כתר. ולכן נמשך בחי' כתר בבחי' המצות דייקא שהן במל' והיינו בחי' רצון שבו עונג העליון כי רצון היינו בחי' מצחא דגלגלתא כמ"ש באדרא האי מצחא רצון אקרי, והוא עד"מ כמו שהמצח הוא עצם המכסה על מה שבתוכו, כך הרצון הוא מכסה על התענוג ומלביש אותו לבלתי הגלות, וכנודע שיש ב' בחי' בכתר בחי' אחרונה שבמאציל הוא בחי' עתיק ובחי' ראשונה לנאצלי' הוא בחי' א"א ועתיק הוא בחי' פנימי' וא"א בחי' חיצוניות המכסה וחופף על בחי' פנימית שבו והוא בחי' רצון העליון שבו מלובש עונג א"ס שכשמו כן הוא אין לו סוף והיינו בחי' טעמי המצות שנאמר על התורה ארוכה מארץ מדה כו' (וזהו שהמל' שהיא עשייה שבאצילות אשר בה הוא מעשה המצות היא נק' כתר דהיינו ששם דייקא מתגלה רצון העליון עם העונג המלובש בו וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ מי מנה כו' בסופו בפי' אף עשיתיו ובפי' רובע ישראל ע"ש), והנה המצות הן בסוף המעשה אבל התורה היא בחי' חכמה חכמת המצוה איך תהי' הכשר מצוה כדי שיומשך בה עונג העליון והרי היא קרובה יותר לא"ס. ולכן בחכמה אתברירו כי הנה גוף המצות הן מנוגה כמו ציצית של צמר מכבשים שאוכלים אותן ויש בהם תאוה מק"נ לאכול אכילה גסה משא"כ החכמה תחיה בעליה להיות השראות והמשכות עונג העליון במצות גדול תלמוד כו' וכמו שבאדם יתלבש תחלה השכל במחשבה ודיבור ואח"כ במעשה כו'. וז"ש בזהר מכאן ואילך בעלה חייב במזונותיה שהשפעת המל' הוא ע"י ז"א שהמל' הוא בחינת סיהרא ומקבלת משמשא היא ז"א בחי' התורה והנה כ"ז הוא כשנמשך למטה במל' מכאן ואילך* אחר נשואין וכמ"ש בזהר בראשית דמ"ט א' ע"פ