מב ד

אינו לשון אוטם אלא ל' כיסוי וכו'. והוא בחי' אהבה רעה בתענוגות בני אדם אף שהוא בהיתר רק שהוא בחמימות והתלהבות התאוה כו', וזה שכתוב יגיע כפיך כי תאכל, כלומר שהכפים יגיעים או הרגלים ושארי אברים החיצונים בלא לב כו', ואף הקרים בטבע כמו יושבי אוהלים כו' בחי' נולד מהול כו' אעפ"כ צריכים להטיף דם ברית למעט חלבו ודמו כו' למעט הנאות וצרכי גופו המונעים העבודה וכו' וכמ"ש מיץ חלב יוציא חמאה ואמרו רז"ל במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שהקיא חלב שינק, וענין החמאה הוא כמו למשל שמנונית הצף על החלב כך הוא בחי' אהבה הנ"ל שאינה מתלבשת תוך כלי כנ"ל (ועמ"ש בפ' ויחי ע"פ ולבן שנים מחלב ובפ' וארא ע"פ וארא כו' באל שדי שבחי' חלב בקדושה הוא הגדלת המדות אהוי"ר ע"י אם הבנים שמחה, וע' בזח"ג קל"ו ב' בפי' רוחצות בחלב בחוורא דלעילא כו'. וא"כ מזה יובן דבחי' חמאה שהוא שומן החלב יתכן שזהו בחי' האהבה רבה שלמעלה מהכלי וז"ש באברהם ויקח חמאה וחלב כו' וז"ש (בישעיה ז' ט"ו) חמאה ודבש יאכל כו', אך במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שהקיא כו' כי דוקא פרישות מביאה לידי קדושה שבחי' אהבה רבה זו אינה באה אלא אחר מדרגת הפרישות שהוא להפריד הרע שבנפש הב המית כו' שהוא בחי' בירור עה"ד טו"ר והיינו ע"י בחי' אהבת עולם ועי"ז יבא אח"כ לבחי' קדושה ואה"ר זו שהוא בחי' עץ החיים):

והנה כתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו'. דהיינו בחינת עץ החיים ולא יראה כי יבא חום וכו' פי' שלא יבטל ויפסיק האהבה זו מחמת חמימות ותאוות לדברים אחרים ח"ו כי המקיף מסמא עינים של החיצונים ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כו'. והנה כתיב אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. פי' כשישים האדם אל לבו ויעמיק באהבה רבה זו בתשוקה גדולה כמ"ש ואל אישך תשוקתך אז אליו ית' יאסוף וימשיך למטה תוספת קדושה. וזהו אדם מקדש את עצמו מעט פי' שאינו אלא מעט כמו שאמרו רז"ל נדמה להם כהר וכו' אבל באמת אינו כן מקדשין אותו הרבה מלמעלה שממשיך עליו בחינת סוכ"ע ע"י התורה והמצות שהמצות הם איברים דמלכא. והוא כמו למשל שאם תופס באדם באחד מאבריו ימשיכנו אליו וכש"כ כשאוחז ביד ימינו והוא ע"י מצות צדקה וחסד דרועא ימינא וכו' לכשיתבונן היטב שהתורה והמצות הם מבחי' סוכ"ע ועצמותו ית' ממש שוכן בתוכם א"כ כשעוסק בהם ומקבל התורה במוחו או עושה המצוה בידו הרי ממשיך עליו אור א"ס ב"ה בעצמותו ממש כו', וזהו ועל יובל ישלח שרשיו שהוא בחי' יובל בחול"ם ויובל במלאפום ושניהם לשון הולכה כמ"ש לך יובילו מלכים שי, אלא שבחי' יובל במלאפום ר"ל שהוא ית' מתנהג ומתמשך למטה ע"י התורה והמצות. ויובל בחול"ם שהוא מנהיג וממשיך אותנו למעלה כמ"ש יובל היא תהיה לכם פי' שלכם תהיה אותו היובל שמוליך וממשיך ושבתם איש לאחוזתו וגו' להתכלל למהוי אחד באחד נשיקין כפולים. [עמ"ש* בפ' בראשית ע"פ ושם אחיו יובל כו'. והנה יובל הוא שנת החמשים דהיינו שער החמשים מנש"ב וזהו ענין שפי' יובל שהוא מנהיג וממשיך אותנו למעלה וכמ"ש במ"א ע"פ וספרתם לכם כו' תספרו חמשים יום ששער החמשים הוא המחבר המאציל א"ס ב"ה לנאצלים כו' וז"ש והיה כעץ כו' ועל יובל ישלח שרשיו שבחי' יובל הוא למעלה גם מבחי' עץ החיים (כמ"ש בזהר פ' אחרי דנ"ח ע"א ובפ' אמור דצ"ז ע"א ועיין באדר"ז דר"צ סע"ב ובזח"ב יתרו דף פ"ג סע"א משפטים דצ"ח ע"ב. ועיין בפ' חיי שרה דקל"א ע"א ובגמרא פ"ט דבכורות דנ"ה ע"ב יובל שמו וברבות פ' אחרי ס"פ כ"ב. ובפ' פנחס קרוב לס"פ דרפ"ב א'. רות רבה ס"פ ויאמר הבי המטפחת דמ"ח ע"ד). וגם יובן זה עוד ממ"ש בזח"ג פ' שלח קנ"ח ב' בפי' היש בה עץ אם אין