שמו דיני עירובין מן התורה ובו י"ג סעיפים:

א

א מן התורה אינו חייב אלא כשמוציא חפץ ברגליוא מרשות היחיד או מכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד או שעומד ברשות היחיד וזורקו או מושיטו לרשות הרבים או להפך וחכמים אסרו ההוצאה וההכנסה והזריקה והושטה מכרמלית לרשות הרבים או לרשות היחיד או מהן לכרמלית אבל מקום פטור מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים ומהן לתוכו וכן לזרוק ולהושיטב.

אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או המכניס מרשות הרבים לרה"י דרך מקום פטור כגון המוציא מחנות לרה"ר דרך אסטווניתג או להיפך חייב כיון שלא נח החפץ במקום פטורד ואע"פ שהולך ברגליו במקום פטור והרי הניח רגליו שם בכל פסיעהה אין זו חשובה הנחה אלא אם כן עמד שם לפושו אבל אם עמד שם לתקן משאו הרי עמידה זו צורך הילוכו ואינה חשובה הנחהז ואין צריך לומר שהמושיט או זורק מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך דרך מקום פטור שהוא חייבח:

ב

ב וכן העומד במקום פטור ונוטל חפץ מרשות היחיד או מיד מי שעומד ברשות היחיד ונותנו ברשות הרבים או ביד העומד ברשות הרבים או להפך ולא נחה ידו כלל במקום פטור כשהוליכה דרך שם חייב אבל אם נחה ידו שם קצת פטורט.

אבל אסור לעשות כן מדברי סופריםי אפילו ע"י שנים כגון שאחד עומד ברשות היחיד ונוטל משם חפץ ומניחו במקום פטור והעומד ברשות הרבים נוטלויא מפני שמזלזל באיסורי שבת לגרום לכתחלה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך וגזרה שמא יבואו להוציא מרשות היחיד לרשות הרביםיב או להפך בלא הנחה במקום פטור בינתייםיג:

ג

ג במה דברים אמורים ברשויות של תורה שהן רשות היחיד ורשות הרבים גמורה אבל ברשויות של דבריהםיד כגון מקום פטור העומד בין ב' חצרות שלא עירבוטו מותר לעמוד עליו וליטול מחצר זו ולהניח בחצר זו וכן במקום פטור שבין רשות היחיד לכרמלית ע"ד שיתבאר בסימן (שנ"ו) [שנ"הטז] (שכיון שאף ברשויות של תורה אין איסור בזה אלא משום גזרה א"כ ברשויות של דבריהם היא גזירה לגזירהיז).

ויש אוסריםיח אפילו ברשויות של דבריהם מטעם שיתבאר בסי' (שנ"ג) [שנ"ביט] ויש להחמיר כדבריהםכ:

ד

ד (וכל זה כשעומד במקום פטור ונעשית שם הנחה כמו שנתבאר וכן אם עומד ברשות היחיד ומניח חפץ במקום פטור וחוזר ועוקרו משם לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת אבל אם מושיט או זורק דרך מקום פטור בלי הנחה בינתיים לדברי הכל אסורכא שהרי כיוצא בזה ברשויות של תורה חייב חטאת לכן ברשויות של דבריהם אסור מדבריהם ואין כאן גזרה לגזרה) ויש מי שמתירכב גם בזה ואין לסמוך על דבריו כמ"ש בסי' שנ"גכג.

ולדברי הכל אסור להוציא מרשות היחיד למקום פטורכד אפילו דרך רשויות של דבריהם כגון כרמלית או חצר שאינה מעורבת אפילו בלי הנחה בינתיים וכמו שאסרו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית כמ"ש בסי' שמ"זכה והוא הדין מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד כמ"ש שםכו אבל מכרמלית לכרמלית דרך מקום פטור מותר תוך ד' אמות:

ה

ה הלכה למשה מסיניכז שהמעביר חפץ ד' אמות ברשות הרבים חייבכח וחכמים אסרו להעביר ד' אמות בכרמליתכט אבל מקום פטור מותר להעביר בו בכולו אפילו הוא ארוך אלף אמהל ומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת תוך ד' אמות כגון מים לבקעה וכיוצא בהן משאר הכרמליותלא:

ו

ו אפילו מקום שהוא רשות היחיד גמורה מן התורה אלא שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות כמו שאסרו בכרמלית גמורה כגון קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירהלב ע"ד שיתבאר בסי' שנ"חלג שמן התורה הוא רשות היחיד גמורה אפילו ארוך ורחב כמה מיליןלד כיון שיש לו מחיצות אלא שמחוסר דיורין והזורק מתוכו לרשות הרבים חייבלה אעפ"כ מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורהלו תוך ד' אמותלז כגון לבקעה העוברת לפניולח ולא גזרו כאן כמו שגזרו על טלטול משאר רשות היחיד לכרמלית לפי שחששו כאן אם יהיה אסור לטלטל ממנו לכרמלית יטעו לומר שהוא אין לו דין כרמלית כלל ויבואו להתיר הטלטול בתוכו יותר מד' אמותלט:

ז

ז ולמה חששו יותר לאיסור הטלטול בתוכו מלאיסור הטלטול ממנו לכרמלית גמורה לפי שהטלטול בתוכו מצוי יותר מהטלטול ממנו לכרמלית גמורהמ ולכן בטלו זה מפני זה שהם אמרו והם אמרומא:

ח

ח ולכן מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה לפתוח ולנעול הגינה או להטמינו בתוכה ולחזור וליטלו ממנה כשהוא עומד בחוץמב אע"פ שהגינה היא רשות היחיד גמורה מן התורה אלא שהיא ככרמלית מד"ס אם היא יתירה על בית סאתיםמג.

ובלבד שלא תהא מפסקת ביניהן אסקופה שהיא רשות היחיד כגון שהיא גבוהה עשרה ורחבה ד' או אפילו אינה גבוהה כלל אלא שיש לה מחיצות <(א)> מן הצדדים הרחבות ד' טפחים דהיינו מזוזות הפתח מכאן ומכאן אם יש בהן ד' וגם יש עליה משקוף מלמעלה הרחב ד'מד שיש תורת תקרה עליו ואומרים בו פי תקרה יורד וסותםמה וכמו שיתבאר בסי' שס"אמו ושס"המז והרי זה כאלו היתה מחיצה לפני האסקופה ועל ידי כן נעשית רשות היחיד ואסור לטלטל דרך עליה מפני שמטלטל מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחידמח:

ט

ט ואם אסקופה זו שנעשית רשות היחיד ע"י פי תקרה יורד וסותם הוא לפני רשות היחיד גמורה שמותר לטלטל בתוכה כגון בית וחצרמט מן הדין היה מותר לטלטל מהאסקופה לפנים או להפך שהרי מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד אלא שיש לאסור משום שאין הכל בקיאים לדקדק אם יש ברוחב המשקוף ד'נ שכשאין בו ד' אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם והרי יש לאסקופה זו דין כרמלית אם אינה גבוה עשרה ואע"פ שאינה רחבה ד' ואין כרמלית בפחות מד' הרי כל רשות הרבים שלנו הן כרמלית ואין מקום פטור בכרמלית אלא כל דבר שיש בה אפילו אין בו ד' על ד' הוא בטל אצלה ונעשה כמוהנא כמו שנתבאר בסי' שמ"הנב שכן עיקר ואף אסקופה זו בטלה אצלה ולא אצל רשות היחיד שבפניםנג הואיל ויש דלת מפסקת ביניהן ואף בזמן שהפתח פתוח אין האסקופה כלפנים אלא כלחוץ הואיל והוא עשוי לחזור ולינעל:

י

י ולכן יש ליזהר בבית שפתחו פתוח לכרמלית שלא לטלטל מן הבית ולחוץ רק עד מקום שקיפת הדלתנד ולא יותר אפילו משהונה כי שמא לא יהיה במשקוף רוחב ד' ומשקיפת הדלת ואילך הוא כרמלית ואעפ"כ אין לטלטל מהכרמלית עד מקום שקיפת הדלת מבחוץנו כי שמא יהיה במשקוף ד' ואז כל רוחב האסקופה הוא רשות היחיד אף משקיפת הדלת ואילך נמצאת למד שהאסקופה משקיפת דלת ואילך כלפי חוץ מטילין עליה מספק חומר רשות היחיד וחומר כרמלית.

(וכן בחלל שעליה עד גובה י' טפחים מן הארץ אבל מי' ולמעלה הוא מקום פטור אף בכרמלית) (כמ"ש סי' שמ"הנז):

יא

יא ולכן באותן מקומות שאסור הטלטול שם מחמת שאין שם עירוב ופתח בית הכנסת הוא לצד הרחוב ואין שם חדר לפני הפתח והנכרי מביא המפתח יש להזהיר לשמש שלא יקח המפתח מידו עד שיהיה עמו תחת המשקוף שעל הפתח כי שמא תחת המשקוף הוא רשות היחיד ויטלטל מכרמלית שלפני בית הכנסת לרשות היחיד על כן יקח המפתח ממנו תחת המשקוף אחר כך יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח תחלה ואחר כך יפתח הפתח כי שמא תחת המשקוף הוא כרמלית ונמצא מכניס המפתח מכרמלית לרשות היחיד בפתיחת הפתח לפנים עם המפתח על כן יסירנו תחלה ויתננו להנכרי או יטמינהו בין המזוזה להמשקוף או בין המזוזה לאסקופה לפני שקיפת הדלתנח.

אבל במה שמכניס המפתח לחור שבדלת לפותחה בו אין בזה משום מכניס מכרמלית לרשות היחיד כי חור זה אינו כלפניםנט הואיל ואי אפשר להשתמש בו מבפנים אלא מבחוץ וכיון שאין בו ד' על ד' מקום פטור הואס.

(ולהאומרים שיד האדם שהיא גבוהה למעלה מי' טפחים מן הארץ הוא מקום פטור כמו שיתבאר בסי' שמ"זסא יכול לעמוד על האסקופה וליקח המפתח מיד הנכרי בעוד שהוא בכרמלית אם יד הנכרי היא גבוהה מעשרהסב ואח"כ אין צריך להסיר המפתח מחורו שבדלת טרם יפתחנה אם חור זה הוא למעלה מעשרה מהארץ כיון שכל העברת מפתח הכל הוא דרך למעלה מעשרה.

אבל כשיוצא מבית הכנסת וסוגרו אסור להוציא עמו המפתח דרך מעלה מעשרה לתוך חלל שתחת המשקוף ולהטמינו שם בחור שהוא למעלה מי' כיון שנחה קצת בידוסג לפי שלגבי עצמו אינו מועיל מה שמוציא למעלה מעשרה כמ"ש שם).

וראוי לאותו קהל לעשות איזה חדר קטן לפני פתח בית הכנסת ושוב לא יהיה חשש כללסד:

יב

יב וכל זה בתחת משקוף שיש לו מחיצות מן הצדדים אבל תקרה שאין לה מחיצות מן הצדדים אפילו היא רחבה הרבהסה אין אומרים בה פי תקרה יורד וסותםסו כמ"ש בסי' שס"אסז ולכן החלל שתחתיה דינו לגמרי כרשות המהלכת לפניו (אם כרמלית כרמלית ואם רשות הרבים רשות הרביםסח) ואין להסתפק בחלל שתחתיה כלל ברשות היחיד.

ולכן צריך להזהיר מאד לרבים שנכשלים בגגין שלנו הבולטים לפני הבתים שמטלטלים תחתיהן מהבתים וזהו איסור גמור לא יעשה כן בישראל שהרי לבליטה זו אין לה מחיצות כהלכתן שאף שעמודים תחובים כנגד הבית והגג נתון עליהם והרי זה צורת הפתח שהיא כמחיצה כמו שיתבאר בסי' שס"בסט מכל מקום מן הצדדים אין שם מחיצה כלל ולכן יעמיד קנה אחד אצל כותל הבית מקצה מזה וקנה אחד מקצה מזה מכוונים כנגד העמודים שבקצוות ויהיה הקנה עם העמוד שכנגדו מצד זה נדון משום צורת הפתח וכן בצד השני ויהיה צורת הפתח מכל הג' צדדים וכותל הבית הוא מחיצה רביעיתע.

ואף שמן הדין אין צריך אלא ג' מחיצות וברביעית אומרים פי תקרה יורד וסותם כמו שיתבאר בסי' שס"אעא מכל מקום טוב להחמירעב ולחוש לדברי האומרעג שגם ברביעית צריך איזה תיקון.

ואם בתים רבים עומדים זה אצל זה די להעמיד קנה אחד בקצה הבית העומד מקצה מזה וקנה אחד בקצה הבית העומד מקצה מזה ויערבו יחד כל הבתיםעד.

ויש מי שאומר שאין צורת הפתח מועלת להתיר הטלטול בבליטה זו שלפני הבתים הואיל והפרוץ שבה מרובה על העומד אבל העיקר כסברא הראשונה כמו שיתבאר בסי' שס"בעה:

יג

יג אם גיפופים בולטים מן קצה הכותל כמין עמוד עד פחות משלשה סמוך לארץ אין צריך קנה כללעו כמו שיתבאר בסי' שס"געז:


א) היינו שמהלך ברגליו ומוציא החפץ בידו, וכדלעיל סי' שא ס"ב-ג.

ב) טור ושו"ע ס"א, מברייתא שבת ו, א. משנה צו, א.

ג) דהוי מקום פטור מן התורה וכרמלית מדרבנן, כדלעיל סי' שמה סכ"א.

ד) ברייתא שבת ה, ב כת"ק. טור ושו"ע שם.

ה) ראה רש"י כתובות לא, ב ד"ה מהלך

ו) רש"י שם ד"ה חייב.

ז) כדלקמן סי' שמט ס"ג וש"נ.

ח) ברייתא שבת ו, א. טור ושו"ע שם.

ט) שבת ט, א, לפירוש השגות הראב"ד הל' שבת פי"ב הי"ד. פסקי ריא"ז שבת פ"א ה"א ס"כ. שלטי הגבורים שבת (ב, א) ס"ד. וראה גם לקמן סי"א. חי' צ"צ לג, ג.

י) ברייתא שבת ו, א. טור ושו"ע ס"א.

יא) ראה ס' התרומה סוס"י ריד.

יב) רש"י שבת ו, א ד"ה ובלבד.

יג) ס' התרומה שם.

יד) עירובין פז, א לרב דימי א"ר יוחנן. רי"ף שם עז, א. מ"מ הל' שבת פט"ו ה"כ בדעת הרמב"ם וגדולי המורים. דיעה ב' בשו"ע ס"א. עולת שבת ס"ק א. אליה זוטא ס"ק ב.

טו) כדלקמן סי' שעב ס"ח. וראה גם לקמן סי' שנה ס"ט. ומיירי בפירות ששבתו בבית, כדלקמן סי' שעב ס"ח. ב"י ד"ה ודקדק. וראה מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 209.

טז) סעיף ג. וראה שם אם דין ספינה דומה לנידון דידן. וראה גם שם סי"ב. סי' שנז ס"ח. סי' שנ ס"ב.

יז) עולת שבת שם. אליה זוטא שם. תוספת שבת ס"ק ה.

יח) בעל המאור עירובין עז, א ד"ה והא דאמר רב דימי.  רא"ש עירובין פ"ח ס"ח בשם הראב"ד. שם פ"י ה"ו (ראה לקמן סי' שנ ס"ב וקו"א ס"ק א דמיירי בכרמלית). עבודת הקדש שער ג ס"ז. טור ודיעה הא' שבשו"ע שם. וראה העו"ב קלח ע' ט.

יט) סעיף ב.

כ) אליה רבה ס"ק ב. תוספת שבת שם.

כא) תוס' עירובין צ, א ד"ה כרמלית. מ"מ שם פט"ו ה"כ, לפירוש תוספת שבת ס”ק ח.

כב) רמ"א סי' שנה ס"ג בשם י"א. מ"א שם ס"ק יא. סי' שנג ס"ק א. וראה גם לקמן סי' שנה ס"ג וס"ט וסי"ב וש"נ, וסי' שנז ס"ח וש"נ (שבכל אלו מיירי בלא הנחה בינתיים).

כג) ראה לקמן שם ס"א – דוקא שעירבו יחד. וראה מאמר מרדכי שם ס"ק ב. ואוצ"ל: שנה (ס"ג וס"ט וסי"ב).

כד) טור לפי גירסה שהיתה בידי הב"י – לענין רה"ר. ט"ז ס"ק א. וראה גם לקמן סי' שמז ס"ו. וראה מ"מ וציונים.

כה) סעיף ח.

כו) סעיף ט. וראה גם לקמן ס"ח.

כז) שבת צו, ב. רמב"ם הל' שבת פי"ב ה"ח.

כח) טור ושו"ע ס"ב.

כט) ברייתא שבת ו, א. טור ושו"ע שם.

ל) רמב"ם הל' שבת פי"ד הי"א, וכדלעיל סי' שמה סכ"ז.

לא) עבודת הקדש שער ג ס"ו. מרדכי שבת סי' ריט. שו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שנה ס"ה.

לב) משנה עירובין כג, א. טור ושו"ע ס"ג.

לג) סעיף א.

לד) תוס' עירובין כב, ב ד"ה דילמא. וכ"ה לקמן סי' שסב ס"א. וראה גם סי' שנח ס"ה. סי' שצו ס"א.

לה) ר' יוחנן שבת ז, א. רמב"ם הל' שבת פט"ז ה"א. טור וט"ז ס"ק ג. מ"א ס"ק א.

לו) עירובין סז, ב. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שסא ס"ב.

לז) רש"י שם ד"ה והם אמרו.

לח) ר"ת בתוס' שם ד"ה ומאי טעמא (ראה מ"מ הל' שבת פט"ז ה"ב). טור ושו"ע שם. וכן מקרפף לקרפף, כדלקמן סי' שעב ס"ב וש"נ.

לט) גמרא שם. טור וט"ז שם.

מ) גמרא שם. טור.

מא) גמרא שם.

מב) ר"ת בתוס' עירובין סז, ב ד"ה ומאי טעמא. טור ורמ"א ס"ג.

מג) כדלקמן סי' שנח ס"א.

מד) רמ"א שם.

מה) מ"א ס"ק ב.

מו) סעיף ה-ו.

מז) סעיף ו.

מח) שאסור, כדלעיל ס"ד וש"נ.

מט) ואם אין עליה משקוף, ראה לקמן סי' שנח סכ"א שחודו הפנימי סותם ואסור לטלטל מבית או מחצר לאסקופה (ומציין שם לכאן). וראה גם לקמן סי' שסה ס"ו.

נ) הגהות מרדכי פ"ק דשבת רמז תנ (בשם ראבי"ה מפסקי רבינו שמואל). רמ"א ס"ג. ט"ז ס"ק ה.

נא) רמ"א וט"ז שם.

נב) סעיף כה.

נג) דלא הוי אסקופה כחורי רה"י, וכדלעיל סי' שמה ס"ח בחורי רה"י המפולשים לרה"ר, וכן אין המשקוף מצטרף עם תקרה העליונה של הבית לאמר בו פי תקרה יורד וסותם, הואיל ועשויה הדלת לחזור ולינעל, כמבואר בקו"א סוף ס"ק א.

נד) ט"ז סוף ס"ק ו. וראה לעיל סי' נה סט"ו, שלענין תפלה מקום עובי הדלת כלחוץ.

נה) כל בו סוף סי' לא (לד, ב) בשם הר"י. הובא בב"י סוף הסי'. ט"ז ס"ק ו.

נו) הגהות מרדכי שם. ט"ז שם.

נז) סעיף כה.

נח) ט"ז ס"ק ו.

נט) כמו בחורים מפולשים דלעיל סי' שמה ס"ח.

ס) עירובין קא, ב. עבודת הקדש שער ג ס"ח. ולא נעשה כרמלית, וכדלעיל סי' שמה סכ"ד. קונטרס אחרון שם ס"ק ב.

סא) סעיף ו-ז.

סב) ולא אמרינן שלגבי עצמו הוי כאילו הניחו בארץ, כדלקמן בסמוך, וראה זכרון יוסף אות יח ואות רג.

סג) וכדלעיל ס"ב.

סד) ט"ז שם.

סה) דרכי משה ס"ק ב. רמ"א סוף ס"ג.

סו) ט"ז ס"ק ז.

סז) ס"ה, שאפילו נפרצו ב' מחיצות זו כנגד זו אין אומרים פי תקרה יורד וסותם.

סח) רמ"א וט"ז שם. וראה לעיל סי' שמה סי"א לענין רה"ר מקורה. ולעיל שם סי"ח לענין חורי רה"ר למטה מג' טפחים.

סט) סעיף יט.

ע) מ"א ס"ק ג.

עא) סעיף ה.

עב) שו"ת מהרי"ל סי' קטו. מ"א שם. ט"ז סי' שסה ס"ק ו – לענין אסקופה שיש לה מחיצות מהצדדים.

עג) שמואל עירובין צד, ב לפירוש ר"ח שם. וראה תוספת שם ס"ק יא.

עד) מ"א שם.

עה) סעיף יט.

עו) ראה מהרי"ל שם.

עז) סעיף לג.