מה ג

המל' שנכללים בה עולמות הנפרדים שהוא דבר שאינו מינו ממש בחי' יש ודבר נפרד וכשאעפ"כ נכלל בבחי' ביטול היש זהו ענין נהורא תכלא שבא מכליון הפתילה כו'. [ועמ"ש מזה בביאור ע"פ כי אתה נרי בסוף הדבור שנהורא תכלא נמשך מכליון הפתילה כנ"ל ונהורא חיוורא נמשך מהשמן שממנו נמשך אור צח כו' והיינו כי השמן לא נק' דבר שאינו מינו כי שמן הוא בחי' חכמה עילאה שהוא בחי' התורה כו' ע"ש]. וזהו ענין ארץ אוכלת יושביה רק שהמרגליםאמרו זה ללה"ר כי המרגלים שקרנים היו. אבל באמת זה הוא לשבח כי ואתם הדבקים בה' כו' כמ"ש בזוה"ק פ' בראשית דנ"א ע"א. [ות"ח אע"ג דאורחיה דהאי נהורא תכלא אוכמא לשיצאה כל מה דאתדבק ביה תחותוי, ישראל מתדבקן ביה תחותוי וקיימן בקיומא הה"ד ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם, ופי' כי ענין דאורחיה לשיצאה זהו ע"ד שארז"ל הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם. וזה היה הלה"ר של המרגלים שהיא ארץ אוכלת יושביה לומר שעי"ז הביטול יתבטלו ממציאותם לגמרי כענין הושיט כו' ושרפם הנ"ל. אבל באמת אינו כן כי אדרבה עיקר החיות הוא הביטול ואינו ביטול ממציאותם לגמרי ח"ו ושם שאני שהיה לעונש כו' ע"כ נתבטלו ממציאותם לגמרי. משא"כ בביטול דנש"י כו' אדרבה ע"י ואתם הדבקים כו' חיים כולכם. והטעם כמ"ש בזהר שם ת"ח כל אינון דלעילא בההוא נהורא תכלא אתכללן אבל תתאי לאו הכי דאינון מלה גסה כו' ובגין כך אכיל ושצי לון, הרי מבואר דנהורא תכלא לא אכיל ושצי רק מלה גסה דהיינו היש דק"נ שהוא דבר זר לגמרי, ולא יוכל ליכלל בבחי' מלכות כ"א ע"י ביטול מהותו שכלה והולך לו הקליפה משא"כ אינון דלעילא שהם בביטול דסט' דקדושה אע"פ שמתכללים בבחי' מל' בביטול עכ"ז אינה מכלה אותן ח"ו כ"א זהו תכלית שלימות מציאותם. ואפשר שזהו ענין מראה הסנה שהראה הקב"ה למשה דכתיב והסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. וכמ"ש במדרש רבה שמות (פ' ב') מכאן אמרו האש שלמעלה שורפת ואינה אוכלת. והיינו כדפי' שם דסנה היינו ישראל וכ"מ בגמרא ספ"ו דשבת (דס"ז ע"א) הסנה הסנה כו' משום דמייכת מכל אילני כו' והיינו ע"ד כי אתם המעט מכל העמים כו' שמשפילים א"ע ע"ד ואנכי עפר ואפר כו' וע' בת"ז תחלת תקון י"ט (דל"ז ע"א) וז"ש ורצון שוכני סנה ועיין פ' בת' דזבחים (קי"ח ב') ועמ"ש לעיל בד"ה במדבר סיני באהל מועד וע"כ אע"פ שהאש שורפת את הסנה היינו שיומשך רשפי אש האהבה בנש"י ולהיות ביטול היש עכ"ז אינה אוכלת ומכלה אותם ממציאותם ח"ו כ"א אדרבה שזה הביטול הוא עיקר החיות כו'. וע' מזה ברע"מ פ' שופטים דף רע"ד ע"ב ובפי' הרמ"ז שם שהאש מכלה הקליפה ואינו מכלה הקדושה כו' ע"ש. וע' עוד מזה בזהר ח"ב דס"ט ע"ב. ח"ג דר"פ ע"ב וברבות בשיר השירים ר"פ סמכוני באשישות כו' ובאשו של סנה. עוי"ל בפי' ואתם הדבקים כו' חיים ע"פ מ"ש בזהר פ' ויגש (דר"ז ע"ב) בגין דאצטרך לשבחא חי לחי כו' עד חיים כולכם. וע' בזהר פ' בהר דק"י ע"ב ע"פ ועשה טוב שכן ארץ כו' ע"ש ובזהר פ' ויחי (דרל"ז ע"א) ע"פ ואתם הדבקים ודרמ"ה ודו"ק]. וכמ"ש יראת ה' לחיים יראת ה' תוסיף ימים כו' מלכותך מלכות כל עולמים שזהו חיותם וקיומם מאוא"ס ב"ה הנמשך בהם משא"כ דבר נפרד אין לו חיות ועיקר החיות הוא הביטול כנ"ל:

ב אך המשכה זו להיות ביטול זה נמשך בבחי' יש שיהי' יש ובטל הוא מבחי' אבא כי אבא יסד ברתא [וזהו אם אין חכמה אין יראה כי מל' נק' יראה תתאה ושרשה מח"ע] ותכלת הוא גבורות דאבא כי זה הוא בחי' גבורה וצמצום להיות המשכה זו בבחי' יש להיות שם נמשך ג"כ בחי' ביטול כו' [ר"ל שכדי להוריד ולהמשיך הביטול גם למטה במקום נמוך דהיינו בבחי' יש זהו ע"י גבורה וכמ"ש בסידור בד"ה אדני שפתי