מח ג

רצון העליון ב"ה להיות בגילוי למטה. וזהו ענין יהא שמיה רבא מברך פי' שיומשך מהעלם לגילוי בחי' שמיה רבא שהוא שמו הגדול. ופי' וענין* שמו הגדול הוא כי יש כמה בחי' שמות שהם בבחי' השתלשלות דהיינו שהם הארות והמשכות אור א"ס להיות ממכ"ע וגם שם הוי' הוא בבחי' ממכ"ע כמארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב [וכמו שיתבאר לקמן בפי' והיה הוי' לי לאלקים]. אבל שמו הגדול הוא מה שלמעלה מעלה מגדר ובחי' השתלשלות ואינו נמשך ומתלבש תוך עלמין כלל. ועם היות שגם הוא בבחי' שם לבד כמו השם שאינו ערוך לגבי עצמיות מ"מ הוא למעלה מהשגת הנבראים* וגם למעלה אפי' מבחי' סובב. וע"ז אנו מבקשים שיהיה שמו הגדול מבורך ונמשך לעלם ולעלמי עלמיא פי' לעלם לשון יחיד היינו בחי' אצילות כי שם איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ולעלמי עלמיא לשון רבים היינו בי"ע שהם בבחי' עלמא דפרודא כמ"ש ומשם יפרד כו' שבכולם יהיה המשכת והתגלות אור א"ס ב"ה שמו הגדול בכדי שיהא ביטול היש לאין כי מחמת הארת ההוי' שמהוה בהשתלשלות העולמות נתהוה מאין ליש וכל מה שמשתלשל ויורד למטה מטה נעשה בחי' יש ביותר עד שנתהוו עולמות הנפרדים ממש אבל בהתגלות אור א"ס שלמעלה מהשתלשלות אזי יהיו העולמות בטלים מיש לאין [ועמ"ש בביאור ע"פ ראיתי והנה מנורת זהב. ובשיר השירים ע"פ ששים המה מלכות בענין מ"ש לע"ל ומעין מבית ה' יצא כו']. ולכן כשישראל אומרים איש"ר מברך הקב"ה מנענע בראשו כלומר שממשיך למטה גילוי בחי' ראשו הוא רצון העליון ב"ה שבתוכו מלובש ונעלם ענג העליון וחכמה עילאה כו' (ועמ"ש* בד"ה ואהיה אצלו אמון בענין ואהיה שעשועים יום יום כו') להיות יורד ונמשך בבחי' גילוי למטה ונגלה כבוד ה' למטה כמו למעלה ממש:

ב והגורם להיות הקב"ה מנענע ראשו (הם ישראל לי ראש שהם הם בחי' הראש שלמעלה כביכול). והיינו ע"י כי שרית עם אלקים. והענין כי המשכה זו הוא ע"י אתעדל"ת והעלאת מ"ן בק"ש שמע ישראל שמע לשון הבנה ישראל לי ראש דהיינו מאחר שאתה בבחי' זו שהוא לי ראש. שמע והבן איך שה' אחד. דכולא קמיה כלא חשיב ורק בשכמל"ו שבחינת מלכותו ית' לבד מחיה כל העולמות שהוא כמשל המלך שאין עצמותו ומהותו מתפשט כלל בכל המדינות רק שמו נקרא עליהם כו'. ואי לזאת ואהבת את ה' בכל מאדך בלי שיעור וכמ"ש כלה שארי ולבבי שארי זה הגוף שנק' שאר בשר ולבבי הוא דם שבלב שהנפש תלויה בו ומשכנו בחלל השמאלי שהוא מלא דם ושם היצה"ר וצ"ל בכל לבבך בשני יצריך. דהיינו שגם כחות נפש הבהמית מנפש עד בשר יכלו בתשוקה וצמאון ליבטל וליכלל באור א"ס ב"ה מאחר שלבבו יבין אחדות ה' באמת לאמיתו כי אין עוד מלבדו ורק בשכמל"ו כו'. וזהו ענין יציאת מצרים ולכן שייך הזכרת יצ"מ למצות ק"ש. ובכל יום צ"ל יצ"מ כי הגם שהתפלל ואומר אחד ואהבת במס"נ מ"מ אחר התפלה יוכל להתאוות לדברים זרים אשר לא לה' המה והיינו בחי' בינונים זה וזה שופטן אלא שמ"מ אמרו רק שופטן ולא מושלים ח"ו כי אין שליטה להרע ח"ו אלא שהוא רק כשופט האומר דעתו ואעפ"כ אין הלכה כדבריו כי הוא ית' יעמוד לימין אביון להושיעו כו' וכמארז"ל אלמלא עוזרו כו' והיינו ע"י שמתעורר בק"ש ותפלה כו' כי הבא לטהר אז מסייעין לו ולכן צ"ל יצ"מ בכל יום כו'. ויש כמה מדרגות ביצ"מ דהיינו שגם בצדיקים יש בחי' יצ"מ ממיצרים וגבולים המגבילים כו', וזה הוא בחי' העלאת מ"ן בלשון הקבלה ואתעדל"ת בלשון הזהר דהיינו שעי"ז דייקא הוא בחי' המשכת רצון וענג העליון וכמ"ש צחוק עשה לי אלקים שבחי' שם אלהים המסתיר להיות בחי' יש מזה נעשה צחוק וגילוי תענוג העליון והיינו כשנעשה ביטול היש. וז"ש לויתן זה יצרת לשחק בו (כמ"ש ע"פ אלה מסעי וע"פ