מט ב

אני הוי' אלקיכם ששם הוי' יהי' נחשב אז כמו בחינת שם אלקים מפני שיתגלה הארה גדולה ועצומה מאור א"ס ב"ה שלמעלה מבחינת שם הוי' והיינו התגלות שמו הגדול (ואפ"ל שזהו מ"ש ב"פ כי אם ישראל יהיה שמך היינו פעם הראשון שנאמר לו ע"י המלאך (וישלח ל"ב כ"ט) זהו המכוון ענין גילוי שם הוי' שזהו בחי' כי שרית עם אלקים. וזהו הגילוי שהיה בהר סיני, ופעם שני שנאמר לו מהקב"ה בעצמו כי אם ישראל יהיה שמך (שם ל"ה יו"ד) זהו המכוון גילוי בחי' גבוה יותר. כנודע שיש ב' שמות הוי' ופסיק טעמא בינייהו כו' ושם הוי' דלעילא זהו ענין שמו הגדול יהא שמיה רבא מברך כו' וזהו הגילוי שיהי' לע"ל בב"א, וע' במהרמ"א פ' וישלח שהעיר ג"כ מזה שנאמר לו כן ב"פ וכן בעין יעקב ספ"ק דברכות העירו קצת המפרשים מזה ולפמש"כ א"ש). ומ"ש אלקיכם אלקים שלכם כי ישראל הם הממשיכים התגלות העצום ההוא שעי"ז שם הוי' כאלקים חשוב וכמ"ש עד יעבור עמך הוי' והיינו ע"י ההעלאה דבחינת יציאת מצרים וההמשכה. ומ"מ כתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. כי גם כלות הנפש שממטה למעלה שהוא בחי' יציאת מצרים הוא ע"י אשר הוצאתי כו' כי אלמלא עוזרו כו' וכמ"ש כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו כו' וכנ"ל. והנה על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח. פי' עבודה הוא העלאת מ"ן שמלמטה למעלה דהיינו ביטול היש והוא ענין ק"ש ויצ"מ ותפלה כנ"ל ותורה וגמ"ח הן ההמשכות מלמעלה למטה שלאחר ההעלאת מ"ן התורה היא המשכה בבחינת פנימית כמ"ש ותורתך בתוך מעי וגמ"ח הוא ההמשכה בחיצוניות כמ"ש בצדקה תכונני כו'. אמנם כתיב חסדי ה' כי לא תמנו. חסדי לשון רבים היינו ב' בחי' חסד וכמ"ש בזח"ג (דקל"ג ב') אית חסד ואית חסד, הא' הוא הבחי' חסד העליון שיתגלה לע"ל וע"ז נאמר וחסדי מאתך לא ימוש ונק' רב חסד. אמנם הרי אי אפשר שיהי' ההתגלות אור מלמעלה אם לא שיהיה בחינת כלי ומכון לשבתו והיינו בחי' חסד הב' דעליה אמרו וכמה גופין תקינת לון כו' חסד דרועא ימינא שהוא בחי' כלי לגילוי אור בחינת ורב חס ד הנ"ל (ועמ"ש בד"ה הוי' יחתו מריביו מענין ב' בחינת חסד כו' ועמ"ש בד"ה והיה מספר בנ"י בפי' וענין כי גדול יום יזרעאל) וכלי זה למטה זהו ענין גמילות חסדים חסד דרועא ימינא וכל אברי הגוף נמשכין אחר הימין כו', וכמ"כ יש ב' בחינות תורות היינו מ"ש בתורת הוי' חפצו ובתורתו יהגה פי' תורת ה' היא בחינת תורה שלמעלה חכמה עילאה ותתגלה לעתיד לבוא. וכלי ומכון לשבתה היא בחי' תורה שלמטה חכמה תתאה וע"ז נאמר ובתורתו יהגה. וזהו ענין ב"פ אני הוי' אלקיכם הא' קאי על היום לעשותם שהוא בחינת התורה שלמטה וחסד דרועא ימינא שחכמה וחסד זה הוא בחינת כלי לקבל גילוי תורת ה' וחסד דלגאו שיתגלו לע"ל בב"א שהוא ענין אני הוי' אלקיכם הנאמר שנית (וע' באדר"ר דקל"ח ב') ולכן קבעו פסוק זה בק"ש. כי הנה מבואר למעלה דיצ"מ שייך לק"ש כי יצ"מ זהו לצאת מהמצרים וגבולים להיות ביטול היש וזהו ענין למס"נ באחד שבק"ש, וגם כי ע"י ביטול היש כי שרית עם אלקים עי"ז נמשך בחי' לי ראש שזהו ענין שמע ישראל כו', והנה זהו בחינת עבודה שהיא בחינת ההעלאת מ"ן ואח"כ צ"ל תורה וגמ"ח שהוא בחי' ההמשכות וכל ג' דברים אלו מרומזים בפסוק זה כי אשר הוצאתיך מארץ מצרים זהו ענין ההעלאה וב"פ אני הוי' זהו ענין ההמשכות שע"י תורה וגמ"ח כנ"ל וע"כ קבעו פסוק זה דייקא. וזהו ג"כ שייכות פסוק זה לפ' ציצית כי בציצית יש ב' בחי' ל"ב חוטין והטלית המקיף אשר הם כנגד ב' בחינת המשכות שע"י תורה וגמ"ח כי התורה היא ההמשכה בבחינת פנימית וזהו ענין ל"ב חוטין והם ל"ב נתיבות חכמה וגמ"ח חסד דרועא ימינא וימינו תחבקני כמו הטלית שהוא לבוש ומקיף כו' וכמ"ש במ"א. ועוד זאת כי הציצית רומזים ג"כ לאהוי"ר כמ"ש