מט ג

לעיל בד"ה והיה לכם לציצית כו' אשר זהו בחינת עבודה. (וענין על שלשה דברים דייקא העולם עומד אפשר שיובן עפמ"ש בזהר הרקיע ס"פ תרומה במ"ש בזהר שם (דקס"ו ע"ב) כד מקבלא מבין ב' דרועין כו' כי האצילות הקדוש נגמר בג' בחינות כו' כי אל או"א קדמו ג' רישין כו' ע"ש שהאריך בזה. ולכן כנגד זה על שלשה דברים העולם עומד כו' וממש"ש יובן ג"כ שייכות ג' דברים הנ"ל שהם ועל ידם נמשך בחי' הקב"ה מנענע ראשו כו' ועמ"ש ע"פ שיניך כעדר כו':

ביאור הדברים ע"פ אני כו' דפ' ציצית וענין בשעה שישראל אומרים יהא שמיה רבא כו'. להבין ענין הרצון שנתבאר שהוא בחי' חיצוניות נגד השכל דהלא הרצון גבוה מהשכל (כי הרצון הוא בחינת כתר והשכל הוא בחינת חכמה וזהו שמבקשים יהי רצון ועמ"ש בד"ה מה יפו פעמיך ובד"ה מזוזה מימין). אך הענין כי יש ב' בחי' שכל. א' הוא בחי' חכמה אבא דאצילות שיונק ממזלא דאריך והוא למטה מהרצון שהרי יניקתו מבחי' שערות בלבד הנמשכות מבחינת גלגלתא שהוא רצון ואין ערוך השערות לגבי בחי' גלגלתא עצמה, והב' הוא בחינת מוחא סתימאה שהוא בחינת שכל הנעלם מכל רעיון והוא למעלה מן הרצון כי בו הוא בחינת תענוג שהוא בבחי' א"ס ממש (והרצון הוא בחי' חיצוניות של מו"ס וכמו הגלגלת לגבי המוח שבתוכו, שבחינת מו"ס הוא הפנימיות של הרצון שהוא הטעם הכמוס של הרצון, וכל זה מבואר בע"ח (שער כ"ב פ"ה) כי המוח הסתום שבכתר כו' בכתר יש בו בחי' פנימיות שהם מוחין שבו בעצמו כו' ע"ש, הרי מבואר מזה דבחי' מו"ס זהו פנימית דגלגלתא שהיא חיצוניות שלו וכמשנ"ת גם כן במ"א בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה) ונקרא סתימאה כי אינו בא לידי גילוי כלל. מה שאין כן חכמה דאצילות דאתפתחא לל"ב שבילין וכמ"ש בזהר ח"ג (דקכ"ח סע"ב) שזהו ענין ונהר יוצא מעדן כו'. והמשכת החכמה דאצילות מח"ס הוא על ידי שערות ועל זה נאמר וזרח משעיר למו (עמ"ש מזה בביאור ע"פ ואהיה אצלו אמון וע"פ תורה צוה כו') שבחינת שערה א' בלבד נמשך להיות מושג ולהיות תענוג הנשמות בג"ע כו'. וגם המשכת השערות ויניקתן מח"ס הוא ע"י בחי' גלגלתא שמכסה על מו"ס דהיינו שהרצון מסתיר ומעלים את בחינת מו"ס שלמעלה מהרצון ולהיות רק שערה לבד נמשכת על ידי הגלגלת כו', ולכן מבואר בענין מנין הע"ס דלפעמים הכתר נמנה במנין הע"ס ופעמים הדעת נמנה ואז אין הכתר נמנה, והיינו כי כשמונים בחינת חיצוניות הע"ס אזי גם הכתר נמנה במנין הספירות, כי חיצוניות הכתר דהיינו הרצון נמנה בכלל עשר ספירות. אבל בבחינת פנימיות אין הכתר נמנה. כי פנימיות הכתר הוא מו"ס שהוא בחינת א"ס ממש ואינו בכלל ע"ס אלא שהוא מקור כו' ואז החכמה דאצילות היא הראשונה שבע"ס ראשית חכמה. (ולפי זה מה שכתוב במ"א בדוכתי טובא בענין תורה ומצות בהא דלפעמים משמע שהתורה היא למעלה מהמצות ופעמים משמע שהמצות הם למעלה מהתורה שהענין הוא ששניהם אמת כי התורה היא מבחי' מוחא והמצות מבחי' גלגלתא ויש מעלה במוח שאינו בגלגלתא שהוא בחינת פנימית ויש מעלה בגלגלתא שהוא חיצונית עליון יותר כו'. צ"ל לפ"ז דהיינו לפי שהתורה נמשכת מחכמה דאצילות ולגבי חכמה דאצילות שייך לומר כן שעם היותה בחינת פנימית וגלגלתא היא חיצוניות. אך לפי שהיא חיצונית הכתר לכן בבחינה זו היא גבוה יותר מהחכמה דאצילות ואף על פי כן בבחינה א' יש מעלה בחכמה יותר להיותה בחינת פנימית וגלגלתא היא בחי' חיצוניות. וכ"מ בע"ח שם שכ"ב פ"ה ובפרק א' אות ב' במ"ש לכן בבחי' זו המוחין הם עיקרים כו' ע"ש. אבל מו"ס שהיא פנימית הכתר היא למעלה לגמרי מבחי' גלגלתא שהיא חיצוניות שלו. מאחר דמו"ס הוא הבחינה שבכתר