מט ד

שאינו במנין הע"ס כלל פשיטא דבחי' זו הוא למעלה לגמרי מבחינה שבכתר שהוא במנין הע"ס כי הבחי' שאינו במנין הע"ס היינו לפי שהיא בחינה תחתונה שבמאציל דאנת הוא חד ולא בחושבן וכמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג. ואע"ג דבע"ח שם איתא דזהו בחי' עתיק ומו"ס הוא בבחי' א"א, אך הרי ע"ז נתבאר כאן שבמו"ס הוא בחי' תענוג שהוא בחי' א"ס ממש ור"ל דבחי' עתיק שהוא בחי' תענוג הוא מתגלה בח"ס בבחי' פנימית ממש. משא"כ בחי' גלגלתא שהיא חיצוניות וכמ"ש בע"ח (שכ"ב פ"ה) באריכות, וע"כ מו"ס אינו במנין ע"ס ע"ד מ"ש בע"ח (שמ"א פ"ג). ועיין מ"ש בביאור ע"פ שוש אשיש מבואר כמ"ש כאן. אמנם בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות מבואר דגם לגבי בחי' מו"ס שייך לומר שיש בחי' בגלגלתא שהיא גבוה יותר כי מו"ס היא חכמה שבכתר והוא מקור התורה וגלגלתא הוא כתר שבכתר והוא מקור המצות אלא שהיא חיצוניות כו' וכן נת' עוד במ"א, ולכאורה זהו נגד מ"ש בע"ח (שכ"ב פ"ה) הנ"ל, ולפ"ז צ"ל שהפנימית דכתר שלמעלה לגמרי מגלגלתא הוא מ"ש בע"ח שכ"ב ספ"ו שהכתר שלו הוא אור רוחני מקיף עליו כו' אמנם החיצוניות שלו המתפשטים למטה כו' הוא הגלגלת כו' ע"ש, וזהו ענין רישא וגולגלתא ומוחי המבואר בזהר פ' אמור (דצ"ו ע"ב) ע"ש במק"מ דפי' רישא הוא עיקר הכתר שהוא בסוד אור מקיף וגלגלתא הוא חיצוניות הכתר כו' והרמ"ז כ' רישא הוא פנימית הכתר גלגלתא הוא סיום חיצוניותו המתפשט ונעשה גלגלתא כמ"ש בא"י עכ"ל, וכוונתו ג"כ למ"ש בע"ח שכ"ב ספ"ו החיצוניות שלו המתפשטים כו', וא"כ לכאורה זהו סתירה למ"ש כאן דבחי' מו"ס הוא הבחינה פנימית שבכתר שאינו במנין ע"ס דאם כן הוא ודאי למעלה לגמרי מבחי' גלגלתא. אך באמת י"ל דעכ"ז אין משם סתירה למ"ש כאן כי הנה שני הדרושים דכאן ודשם מבוארים בע"ח, והיינו כי מ"ש ע"פ יביאו לבוש מלכות הוא על פי מה שכתוב בע"ח (שער א"א פ"ג) אשר שם מבואר דגלגלתא הוא למ עלה ממו"ס כי הוא כתר דא"א ומו"ס הוא חכמה דא"א. וכן כתב הרמ"ז ר"פ אמור דפ"ח והוא מיוסד ע"פ מאמר האדר"ז (דרפ"ח סע"א). ועפ"ז נת' מ"ש דיש מעלה במצות הנמשכים מגלגלתא יותר מבתורה הנמשכת ממו"ס ומכל מקום יש מעלה בתורה הנמשכת ממו"ס יותר מבמצות כי מו"ס הוא בחי' פנימית כו'. והנה מבואר שם בע"ח שבתוך הגלגלת הזה יש בתוכו בחינת מוח סתום מאד מלבד מו"ס דא"א כו', ובפ"ד כתב שבחי' זו נמשך מבחי' רדל"א שלמעלה מגלגלתא שלא יכלה להתלבש בא"א ואחזי נהוריה בהאי רישא כו', ושם ספ"ז ביאר דהיינו ששם מתגלה הדעת דעתיק והיא נשמה דא"א משא"כ בגלגלתא מלובש חסד דעתיק שהוא מבחי' ז"ת דעתיק והוא בחינת רוח דא"א שלמטה מבחינת נשמה כו' ע"ש, ועמ"ש בענין בחינה זו בביאור ע"פ החלצו מאתכם כו'. ועיין מכ"ז בספר מבוא שערים (שער שלישי ח"ב פרק ג' ד') וע"ש פ"ה במ"ש וזה תבין איך לפעמים כו' ע"ש, ומכ"ז יובן דאין מכ"ז סתירה למ"ש כאן שהוא עפמ"ש בע"ח שכ"ב פ"ה כנ"ל כיון דעכ"פ יש בגלגלתא מוח סתום מאד ונקרא חכמתא עילאה סתימאה שהוא הפנימית כתר שבכתר אשר הגלגלתא הוא בחינת חיצוניות שלו, ולכן בחי' זו אינו במנין ע"ס כיון שהוא נמשך מבחי' רדל"א דאחזי נהורא בהאי אוירא ורדל"א הוא בחינה תחתונה שבמאציל שאינו במנין ע"ס כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג, וי"ל שזהו ענין רישא וגולגלתא ומוחי שבזהר פ' אמור הנ"ל וגם לפי מ"ש בע"ח שכ"ב ספ"ה יתפרש לשון הזהר היטב לפי מש"ש מוחין שבו בעצמו כו' ומלבשת גם את המוחין הנקרא חב"ד כו' ע"ש. וזהו ענין רישא ומוחי שהגלגלתא מלבשתם כו'. עוד יש לומר דמש"כ הוא על פי מה שכתוב בזהר הרקיע (דקי"ט ע"א) בפי' הספרא דצניעותא מהאריז"ל בפ"ק דהביא שם מ"ש באדר"ז (דר"צ ע"א) ההיא חכמה