נ א

דסתימא ביה בעתיקא קדישא ועל זה פי' היינו בראש הא' העליון כי כחה שם בדקות והעלם גדול כו' והיינו ברדל"א ממש וע' מזה לקמן, ועל דרך זה נת' כאן בענין מו"ס שאינו במנין ע"ס כו' כיון שהוא ברדל"א ממש. והנה על פי זה יש לומר גם כן הטעם דהדעת דאצילות משלים למנין ע"ס כשאין הכתר נמנה והיינו למנין ע"ס בבחינת פנימית, דאלו בבחי' חיצוניות נמנה הכתר עצמו כדלעיל, רק בבחינת פנימית שפנימית הכתר אינו במנין ע"ס כנ"ל ואז הדעת משלים המנין והיינו לפי שהדעת הוא בחינת פנימית וכמו שנת' גם כן ע"פ ואלה המשפטים בענין משה משה לא פסיק טעמא ובביאור על פ' מים רבים ועיין בע"ח שכ"ב פ"א אות ד' ובפע"ח שער הלולב פ"ג בד"ה להר"ר יוסף מערבי, וגם איתא בזהר הר קיע בפי' הזהר פרשה תרומה דקס"ו ע"ב שכנגד ג' רישין דע"ק הוא באצילות בחינת חב"ד נמצא הדעת שרשו מרדל"א כו' ע"ש וכן משמע בע"ח שכ"ב שם. ולכן הוא משלים למנין ע"ס בבחינת פנימית כשאין הכתר נמנה דהיינו בחינת רדל"א שהוא בחינת פנימית הכתר שאינו במנין ע"ס כנ"ל. ועמ"ש מענין הדעת בביאור ע"פ החלצו כו' הנ"ל. והנה זה פשוט דאע"ג דשרש הדעת עליון דאצילות נמשך מלמעלה מעלה מבחינה שאינו במנין ע"ס אעפ"כ הוא נמנה במנין ע"ס כי המשכתו משם הוא ע"י כמה השתלשלות וצמצומים רבים ולכן אע"פ שהמקור אינו נמנה בכלל ע"ס מ"מ הדעת הוא נמנה כו', ועיין בע"ח שער א"א רפ"ח ובשער כ"ה דרוש ב' סי' ט"ו ובספר מבוא שערים שער חמישי ח"א פ"ח. כי הדעת העליון כו' הוא מזלא קדישא דדיקנא דא"א כו' וכ"ה בלק"ת בישעיה ע"פ מי מדד כו'. ועיין עוד בע"ח שכ"ה דרוש ב' הנ"ל סי' י"ז י"ח ובלק"ת פ' שמות ע"פ כי סר לראות ובהרמ"ז ר"פ ויקרא ובפ' אמור (בדף צ"ט ע"א) ור"פ קרח ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי בענין חותמו של הקב"ה אמת וע' בזח"ג (דקל"ו א' ודרצ"א א') ע"פ ובדעת חדרים ימלאו. ומכ"ז יתבאר ענין הנז"ל שהרצון עליון הוא בחי' חיצוניות לגבי הטעם והפנימית):

ב ועתה יש לבאר ענין ישראל לי ראש היינו שממשיכים הרצון עליון שבתוכו התענוג דהיינו בחינת גלגלתא וח"ס ע"י קיום רצון העליון ב"ה. כי הנה יש פלסופים המכחישים בהשגחה פרטית מפני שנלאו להשיג איך יתכן בחי' רצון אצלו ית' במעשה האדם בעוה"ז וכי כלום חסר כו' שהרצון באדם אינו אלא למלאות מחסוריו משא"כ למעלה אנת הוא שלימותא דכולהו ומה חסר ח"ו עד שיהיה שייך רצון והשגחה אם מקיימים רצונו. אמנם באמת הנה כך הוא הרצון עליון להיות בחי' ביטול היש והיינו כי באמת בחינת א"ס הוא בחינת תענוג כמ"ש כי עמך מקור חיים היינו מקור התענוגים אלא שנמשך ממנו להיות תענוג מביטול היש כי מטבע הטוב להטיב כו' ואז ממילא נמשך ג"כ בחי' רצון נתאוה הקב"ה כו' (היינו כדי להיטיב כו'). והרצון הוא תר"ך מצות תרי"ג דאורייתא עם ז' דרבנן שנקרא תר"ך עמודי אור פי' כמו העמוד שנמשך מן הגג לארץ והוא מחזיק הגג והיינו ע"י שעומד בקרקע ולפי שהקרקע היא קשה לכן מתקיים עמידתו בטוב משא"כ בעפר תיחוח כו', כמ"כ תר"ך מצות הם העמודים הנמשכים מן הגג הוא בחי' תענוג עליון שנמשך ומתלבש בהמצות והן עצמן נשפלו למטה בקרקע עד"מ. דהיינו בעשי' גשמיות ציצית מצמר כו' ומחמת שנעוץ סופן בתחלתן וסוף מעשה במחשבה תחלה (שהעשי' שרשה לעילא כמ"ש במ"א לכן הוא כמשל הקרקע הבריאה וחזקה שיש בכחה להחזיק העמודים כו') ע"כ עמידתם בטוב ויפה ויכולים להחזיק ולקבל המשכת התענוג עליון כו' (וזהו ענין ותומכיה מאושר ע' בזח"א ד"ח ע"א ועמ"ש ע"פ והארץ הדום רגלי). וזהו ענין מנענע ראשו שעי"ז מתנענע ממילא גם המוח