נ ב

שבתוכו עד"מ וכך ע"י המשכת הרצון נמשך ג"כ התענוג שבתוכו וזהו ענין יהא שמיה רבא מברך פי' שמיה הגדול היינו בחי' א"ס שלמעלה גם מבחי' כתר שהכתר הוא הארת הסובב (ועיין בפע"ח שער השבת פכ"א וז"ל סעודתא דעתיקא קדישא כו' לכן נקרא קדושה זו קדושא רבא בסוד שמיה רבא עכ"ל. וע' בזהר פ' תרומה (דקס"ה ב') ובפי' הרמ"ז שם ועיין בזהר פ' משפטים (דק"ה א') ובמק"מ שם דפי' שמו הגדול הוא בינה וע' בפע"ח שער הקדישים ספ"ב. אך כבר נתבאר זה במ"א בביאור דמזוזה מימין דהכל א' כי התגלות עתיק הוא בבינה ועמ"ש ע"פ תגל נפשי באלקי ובביאור ע"פ ועתה יגדל נא בענין אם עונות תשמר י"ה אד' מי יעמוד כו' ועמ"ש ע"פ ראה אנכי. ועמ"ש עוד מענין שמו הגדול ע"פ שיר השירים אשר לשלמה ולקמן ע"פ ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון כו' ועמ"ש ע"פ ואלה שמות בנ"י ושם נתבאר דשם הוי' הוא שמו הגדולוע"ש ו י"ל עוד בענין שמו הגדול עפמ"ש בפ' בשלח ע"פ וירא ישראל את היד הגדולה שיש ב'* שמות הוי' ע"ש ושמו הגדול י"ל דהיינו שם הוי' דלעילא ועמ"ש במ"א בפי' כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול כו' וי"ל דזהו ג"כ פי' ועתה יגדל נא כח כו' שיומשך בחי' שמו הגדול ועיין בר"ח שער היראה פ"א מענין זה דהגדול) וכדי להיות שמיה רבא מברך ונמשך למטה היינו ע"י שמנענע ראשו שהוא בחי' גלגלתא וממילא מתנענע ונמשך ג"כ בחי' א"ס המלובש בו כו'. (וע' מענין הנענוע בפע"ח שער הקדישים פ"ג בהג"ה ובהרמ"ז פ' פנחס בפי' הזהר (דר"כ סע"א). גם י"ל דפי' נענוע זה הוא ע"ד מ"ש וישע ה' אל הבל כו'. והוא כענין מ"ש במ"א בפי' לשון צלותא שהוא לשון הטייה וכדלקמן בביאור ע"פ ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון ע"ש). וזהו ענין הקדישים שבתפלה שהם להעלות העולמות כמו אצל הודו בין עשיה ליצירה אומרים קדיש שבזה הקדיש אנו מעלים העשיה ביצירה כמ"ש בפע"ח שם פ"א, והיינו כי א"א להיות עליית העולמות עשיה ליצירה אלא ע"י המשכה תחלה מיצירה בעשיה וההמשכה הוא ע"י איש"ר שנמשך אור א"ס שביצירה כו' שזהו ענין מנענע ראשו, והגם שעיקר המשכה זו דנענוע הראש הוא ע"י העלאת מ"ן דק"ש שמע ישראל כו' וכמ"ש כ"א ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלקים שע"י בחינת ביטול היש שזהו ענין כי שרית עם אלקים עי"ז נמשך שישראל יהיה שמך בחינת לי ראש. מ"מ צריך לומר ג"כ בדבור יהש"ר מברך כו'. (ויובן עוד בפי' וענין לי ראש עפמ"ש במדרש ויקרא רבה פ"ב ובשוחר טוב פי"ט כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם כו' ונתבאר הענין במ"א ע"פ וארשתיך לי כו', דר"ל לפי שענין לי רומז לבחי' מהותו ועצמותו היינו בחי' עתיק שבו דייקא נאמר לא שניתי כי לית שמאלא בהאי עתיקא, וזהו פי' לי ראש שהם בבחי' ומדרגה עליונה זו דבחינת גלגלתא ומו"ס דא"א ממש שלמעלה מעלה מבחינת ז"א וזהו ענין העליה שנעשה ע"י ירידת הנשמה בגוף וכנ"ל שלהיות בבחינת ישראל לי ראש הוא ע"י כי שרית כו' ביטול היש דוקא. ועמ"ש ע"פ ואלה שמות שיש ב' עליות מבחינת יעקב. הא' בבחינת ישראל זוטא. הב' בבחי' ישראל סבא. ויש לפרש ענין ב' עליות אלו. הא' בבחי' גלגלתא ומוחא דז"א שנק' ישראל זוטא ונק' בחי' זו ג"כ לי ראש כי ז"א בעתיקא אחיד ותליא וגם כי בז"א הנה מבחי' מצחא ולמעלה הוא בחי' כי לא אדם הוא כמ"ש במ"א ע"פ צאינה וראינה כו', וגם כי לפעמים עולה ז"א עד שנמשך לו הכתר מא"א וע"י ממש כמבואר בענין חג השבועות ולכן גם בחי' ז"א נק' לי ראש. אכן עלייה השנית שיהיה לעתיד היינו בגלגלתא ומו"ס דא"א וזהו לי ראש ממש ואפשר לומר שעלייה זו זהו ענין ישראל סבא כי סבא הוא בחי' עתיק יומין כו' ועלייה זו ע"ד מ"ש בספר הגלגולים ספי"ז שהיה עולם האצילות עולה עד א"ק כו' ע"ש. ואפ"ל שלכן נאמר לו ב"פ ישראל יהיה שמך. א'