נא א

שם הוי' עי"ז למטה וזהו לא ברעש הוי'. שהרי המלאכים בקשו שתנתן להם התורה שהיא בחי' המשכות אלקות ולא נתנה להם אלא לישראל דוקא שהם הן שיכולים להמשיך [עמ"ש מזה בפ' יתרו ע"פ זכור את יום השבת]. וגם שלמטה בעוה"ז הוא דוקא הכלי לזה ע"י ציצית ותפילין כו' כי נעוץ סופן כו' וכנ"ל מענין תר"ך עמודי אור שהעמודעומד ע"ג קרקע דייקא כו' וכן החיות נושאות ומנושאות עם הכסא אבל לא נזכר שימשיכו למטה כו'. וזהו ענין אני הוי' אלקיכם שנאמר פעם שנית אחר יצ"מ שהוא ענין המשכת מ"ד ויצ"מ הוא העלאת מ"ן ביטול היש כו'. וההמשכות הן ע"י ב' בחי' מ"ע ומל"ת. ביטול היש לאין בבחי' ועשה טוב ברמ"ח מ"ע והפרדת הרע ע"י סור מרע ע"י ל"ת לא תאכל חלב כו' שהם דברים שאין להם עלייה והם פנימיים ושעטנז מקיפים וכ"ז הוא ע"י בחכמה אתברירו וכן בטומאה וטהרה יש דבר שמקבל טומאה כו' ויש דבר שאינו מקבל טומאה כו' אלא שהוא מבחי' דעת וכמארז"ל חכמה זה סדר קדשים [היינו בחכמה אתברירו כנ"ל] ודעת זה סדר טהרות [ועמ"ש מזה בביאור ע"פ שחורה אני ובפ' אחרי ע"פ לטהר אתכם כו' ועמ"ש באגה"ק בד"ה למה נסמכה. ולזאת מטהרת הטמא כו' וע' בזהר פ' פקודי (דרכ"ג ע"א) מענין חכמה ודעת ובאדר"ז (דרצ"א א) ועמש"ל בענין דעת]. וכללות הענין שע"י ביטול היש לאין מעורר ג"כ למעלה המשכת אין האמיתי אור הכתר ביש דאצילות כי על חו"ב כתיב להנחיל אוהבי יש קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה גימטריא יש וכתיב והחכמה מאין תמצא. מכלל שהיא עצמה אינה עדיין בחי' אין. וכמ"ש בזהר ח"ג (קכ"ט א') שזהו ענין מ"ש היש הוי' בקרבנו אם אין פי' אם ההארה הנמשכת להם משם הוי' הוא מבחי' יש שהוא חו"ב או מבחי' אין (כי מה שנמשך בחו"ב שייך בחי' השגה ולכן נקרא יש. משא"כ אין הוא מה דלית מחשבה תפיסא בי') והעיקר הוא ההמשכה כנ"ל:

וענין חסדי ה'. חסד עילאה הוא רב חסד שיתגלה לע"ל וזהו וחסדי מאתך לא ימוש כו' כמ"ש בזהר (ח"ג קל"ו ב'). אך הכלי לזה הוא חסד דאצילות שעליו אמרו וכמה גופין תקינת לון כו' חסד דרועא ימינא כו' והוא כגופא לגבי נשמתא לבחי' ורב חסד כו' (ועיין באגה"ק ד"ה וילבש צדקה. ובמ"א נת' דפי' כמה גופין תקינת לון קאי על ע"ס דבי"ע וחסד דרועא ימינא הוא חסד שבע"ס דבריאה שהוא כלי לחסד דאצילות שנק' נשמתא כמו שהגוף הוא כלי לנשמה ועד"ז ג"כ חסד דאצילות הוא כלי לגבי רב חסד שהוא בחי' נשמתא לנשמתא כו'. ועד"ז יש לפרש מ"ש בזהר ח"ג שם וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא, פי' חסד דאצי' נק' חיי גופא שהוא חיות ומקור לע"ס דבי"ע שנקרא גופא כנ"ל וחסד דאצי' הוא נשמה להן כנשמה המחיה את הגוף משא"כ בחי' רב חסד לא שייך כלל שיהיה אפי' נשמה לע"ס דבריאה יצירה עשייה אלא שהוא נשמה המחיה חסד דאצי' וזהו חיי דנשמתא כו' וכנ"ל שהוא בחי' נשמה לנשמתא כו'). וענין בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה שיש ב' תורות. תורת ה' ותורתו. הנה למטה היינו תשב"כ ותשבע"פ (ועמ"ש ע"פ נאוו לחייך בתורים). אך באמת הנה יש ב' תורות, והוא מ"ש בספר הבהיר (נ"א במעין חכמה) דוד המלך ע"ה היה מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה פי' תורה שלמעלה היא ג"כ המשכות אלא שהמה ע"פ אופן אחר לגמרי. ולא נתגלה אלא להאבות אברהם ויצחק חפרו בארות ויעקב היה עובדא שלו במקלות. והוא ענין אחד עם תפילין שלנו (כמבואר בזהר ויצא דקס"ב א') ואם אחד מישראל דעתה יעשה זאת לא יפעל כלום. וכן חנוך היה תופר מנעלים ועל כל תפירה כו' היינו מפני שהמשכתם היה כמו בתורה שלמעלה (ועמ"ש קצת כעין זה ע"פ וישלח יעקב וע"פ ויקח מן הבא בידו מנחה) משא"כ תורת משה שהיא מורשה קהלת יעקב היא איך ומה שימשיך כל אדם כו' (ועמ"ש ע"פ אם בחקתי תלכו ע"ש) וזהו ענין תורת ה' ובתורתו. והיא חכמה עילאה